מסע הלוויה יצא מבית המשפחה בנירית שלוו על ידי בני משפחה ומוקירים רבים. אביו אלון, שנאבק להשבתו לאורך השנתיים האחרונות, קרא קדיש על קברו בכאב רב. לאחר מכן הרים כוסית לזכרו והצדיע לו בדמעות.
"ונלחמתי, נלחמנו, כולנו. בכל דרך אפשרית, הגענו לכל קצוות תבל, כדי לדבר עלייך לספר איזה ילד מדהים וערכי אתה ושאסור לוותר עלייך אמרתי לכל ראשי הממשלות שאתה והחטופים הם העתיד של העולם ולא רק של מדינת ישראל, אמרתי בכל מקום שחייבים לעשות הכל להחזירך גם כשהייתי אחרי ניתוח ברגל או ביום שפרץ לי פריצת דיסק בגב, עשיתי הכל שתחזור הביתה".
"בזה האמנתי ועל נלחמתי 740 ימים שנתיים של תופת בלי אוויר לנשימה עם מטרה אחת ברורה, להחזיר אותך הביתה תמיר שלי איזה ילד קסם היית, שנון חכם, וורבלי עם חיוך ממיס חיבוק ששובר צלעות חיבוק שכל-כך חסר לי, איך היית מגיע אחריי צועק אבו תביא חיבוק ולא היית ממתין לתשובה ממני. אלא ניגש אליי מחבק חיבוק חזק חם ועוצמתי והייתי אומר לך תמירו אתה תשבור לי צלע עכשיו אני מוכן לעשות הכל בשביל החיבוק שלך, רק תחבק".
"איך בלילות שישי אחרי ארוחת הערב היית מזמין את מיקה ועמית לצפות בסרטים מצחיקים הצחוק המתגלגל שלך היה מרעיד את הבית, והייתי שולח לך הודעת טקסט תמירו אפשר קצת שקט בבקשה והיום אני מתחנן שתעשה לי רעש רק תצחק, היית חוזר מהבסיס בימי שישי בבוקר והיית מבקש תעצור תקנה לי שווארמה היית שולח לי רשימה שלא נגמרת כדי לעשות מתכונים שרצים לך בראש אביא לך סופרמרקט במתנה רק תחזור על הרגליים".
"תמירו שלי, לקחת כדורים נגד חרדות וזנחת אותם כשהתגייסת נלחמת בגבורה בפחדים של עצמך איך דקות ספורות אחרי שנחטפת התעשת ורקמת את התכנית המהירה והחכמה שאולי תעזור לך להינצל תעזור לך לא לחטוף מכות עשית מהלך גאוני שהיה חסוי עד כה ועוד ידובר עליו, לצערנו הרב זה לא עזר".
"הבניין בו נחטפת הופצץ ולקח עשרות הרוגים, אתה יודע בני סביב השעה 16:00 אחר הצהריים כשהיה ברור לנו שנחטפת אמרתי לאמא זה טוב שהוא נחטף ולא נהרג הוא בטוח יחזור הביתה על הרגליים בריא ושלם, כמה טעיתי, יודע חודשיים אחרי, חזרנו אמא ואני מפגישה עם הנשיא ובחזרה דיברנו עלייך על איזה ילד אתה צחקנו ובכינו ושנייה לפני שהורדתי את אמא אצלה בבית היא אמרה לי משפט שמהדהד אצלי מאז, ״אני משוכנעת שבשנייה שתמיר נחטף הוא ידע בוודאות שאתה אני נעשה הכל כדי להחזיר אותו הביתה״.
עוד אמר: "עשיתי הכל נשבע, כל מה שיכולתי, כל מה שלא יכולתי, אולי לא מספיק. ילד יפה וטהור שלי, חייל נגדעו בשיא פריחתך, היית עם המון חברים ופעילות מרוממת נפש בכמה אנשים נגעת, בשנה האחרונה לחייך שהתחלת לצבור מעגל חברתי קרוב כמו בפתק שכתבת כל כך רצית אהבה כל-כך רצית חברה, ולא הספקת, כל כך הרבה בנות איחלו לשובך ואמרו שהן אוהבות אותך איך לא הספקת, תמיר שלי אני מצטער שלא הצלחתי להחזיר אותך בריא ושלם הלוואי והייתי יכול לעשות יותר".
"לשנות דברים, אשר בליבי תמיד את תחושות האשם שדחפתי אותך להתגייס, אמרתי לך שאצלנו בבית אין דבר כזה השתמטות, לא התנגדתי לשיבוץ שלך על רצועת עזה, סליחה בני בכורי סליחה, הנחמה שלנו הוא שלא סבלת לקחת מחבלים ארורים ועלית השמיימה מיד, בעצם כן סבלת, לא בזרועות אבא ואמא הבטוחות, יודע עכשיו יש לנו עוד מעגל חברתי קרוב, מעגל משפחות החטופים, מעגל השכול, במעמד קשה זה אני רוצה להגיד תודה לחיילי צה״ל הגיבורים שחירפו נפשם ואחרים המסכנים חייהם גם כעת למען עם ישראל והחזרת החטופים שנמשיך לחיות בבטחה, בל נשכח ונזניח עוד 19 חטופים בעזה, אחראיות עצומה של מדינת ישראל״, הוסיף.
לסיום, אמר: ״השר ברקת, לא להרפות ולא לרגע עד שהחטופים יחזרו הביתה. לסיום אספר לכם כי בתחילת המלחמה ביקשו ממשפחות החטופים לשלוח הקלטות קול של יקירנו כדי שיהיה ניתן לעשות חיווט קולי במהלך איתורם החברים שלך שלחו לנו קטע וידאו בו אתה אומר לחבריך ״צ'ייסר, צ'ייסר״, עם חיווי קולי כזה ניסינו לאתר אותך, אז אריאל כוסית צ'ייסר למענך ולזכרך בן יקר והאהוב שלי עם הוודקה הפתוחה שלך שממתינה לך בבית ומחכה שתשוב, ואני בכלל לא שותה וודקה, עכשיו ארים כוסית לזכרך בני היקר גיבור ישראל שלי מצדיע לך״.
עוד אמרה: "אני צריכה אותך, צריכה את הגב שלך שתכוון אותי בדרך, אני מרוסקת אני שבורה לרסיסים, איך החיים ממשיכים בלעדייך? אני לא באמת מבינה מה קורה לי, רק מחכה שמישהו יקח ממני את הכאב הזה כי הוא מכאיב לי כל-כך אח שלי לימדת אותי כל מה שאני יודעת עשית את התפקיד של האח הגדול בצורה מושלמת, היית מלמד אותי כל מה שאתה יודע, אני לוקחת כל דבר קטן שאמרת לי והוא ילווה אותי לאורך כל הדרך, אני זוכרת שבפתק שלך כתבת ומצאנו אותו במדים, אעשה הכל כדי למלא אותו, אעשה הכל כדי שהסובבים אותי יהיו מלאי שמחה".
לסיום, אמרה: "אני אוהבת אותך אח שלי אוהבת כמו שלא אהבתי מעולם, אח שלי אני נפרדת אבל לא באמת, אתה איתי באמת, אני שומרת אותך איתי אזכור אותך לנצח אח שלי, אזכור כל רגע שהיה לנו יחד, כל צחוק וכל חיבוק, אעשה הכל כדי להנציח אותך, תשמור עליי טוב? תשמור שלא אפול. אני מבטיחה לשמור על אמא ונישאר מאוחדים תמיד בשבילך, לנצח תהיה אחי, לנצח תשמור אותי תמיד, תשמור על העולם ילד״.
לדבריה, כל אותם רגעים שחלמה עליהם התנפצו בן־לילה. "אך לפני יממה קיבלתי את הבשורה שריסקה לי את הלב, דרסה כל שביב תקווה ורוקנה אותי משארית כוחותיי. גופתך, זו אתה, הוחזרה לישראל. אתה כאן. חזרת?"
היא עצרה, ובקול חנוק הוסיפה: "אני עומדת היום הכי קרוב אליך מזה שנתיים - אך אין חיבוק, אין החלמה ואין מרגוע. אני עייפה מחוסר שינה, עיניי צרובות מבכי, ואני לא מוצאת את המילים. מה אומר לך עכשיו? איך מספידים ירד? איך נפרדים ממי שהיה כל עולמי - הילד היחיד שלי?"
בהמשך דבריה שיתפה חירות ברגעים שקדמו לקבלת הבשורה: "שנתיים של תקווה וייאוש, שנתיים של פחד לחייך, שנתיים שבהן חששתי לגלות שאתה אינך. רק לאחרונה העזתי להזמין סיום - ביקשתי להוריד את הפלסטר מהפצע המדמם, ואתה, כמו שאתה, הנשמה התאומה שלי, הרגשת אותי וחיכית".
היא הדגישה כי המועד שבו הוחזר בנה לישראל לא היה מקרי. "לא בחרת סתם יום," אמרה. "נקברת ביום שבו נהרגת - בדיוק לפני שנתיים, בכ"ד בתשרי תשפ"ד. הבנתי שאתה חיכית שאהיה בשלה לשלב הזה".
בהספדה ציינה חירות כי בחרה שלא להספיד, אלא להיפרד בדרך אחרת: "אני בוחרת היום לא להספיד אותך ולא לסכם, כי המסע שלנו לא הסתיים. בשיחות האינסופיות שניהלתי איתך בדמיוני הבטחתי לשחרר אותך לחירות. זו לא החירות שרציתי עבורך, לא בדרך כזו אכזרית, לא בשלב כל כך מוקדם. אבל הבטחתי - ואני מקיימת. נפרדת היום מגופך, אבל לא ממך".
בקולה נשמע שילוב של כאב ואצילות. "תנוח על משכבך, ילד," אמרה. "גופך עבר מספיק. נשמתך סוף סוף חופשייה - אבל היא פה איתי, לצידי. היא תלווה אותי פה, על פני האדמה, בכל צעד, בכל החלטה, בכל שמחה שעוד תבוא - והיא תבוא בזמנה. היא תהיה שונה ממה שהכרתי: פחות תמימה, פחות שלמה - אבל תהיה שמחה".
חירות סיימה בהבטחה מרגשת לבנה: "אני מבטיחה לדאוג למיקה ולעמי, ומבטיחה לא לשקוע ולנסות גם לדאוג לעצמי. אתה ואני - זה סיפור שלעולם לא יסתיים, הוא רק משנה צורה. אז רק תבטיח לי לבוא לבקר מדי פעם בחלומות, כי הגג קשה והחלל עצוב. אנחנו עוד ניפגש, פנים אל פנים, בעתיד
תמיר נמרודי מנירית, נחטף לעזה בשבעה באוקטובר כשהוא בן 18, בזמן ששירת כמש"ק חינוך בצה"ל. הוא אחד הישראלים הבודדים שלא התקבל מהם אות חיים עדכני ומשפחתו עודכנה ועדכנה כי יש חשש לחייו, זאת לאחר שדובר כי ישנם 21 חטופים חיים ועוד שלושה שיש חשש לחייהם.
באותה שבת התנדב תמיר להחליף חבר ונחטף מבסיס מת"ק עזה, יחד עם חבריו לשירות ניק בייזר ורון שרמן, שנרצחו על ידי המחבלים. בסרטוני החטיפה נראה תמיר בריא ושלם, כשהוא הולך על שתי רגליים. לאחר כמה ימים נותק הקשר עמו ולא היה ידוע מה עלה בגורלו עד לרגע השבתו לארץ אתמול. בנתיחתו התברר כי תמיר נהרג מהפצצות צה"ל בימים הראשונים לשביו.
התרעות פיקוד העורף