בריאיון מרתק הוא משרטט את כל הטעויות של ממשלות ישראל מאז ועד היום: ממלחמת ששת הימים, האינתיפאדות וההתנתקות, דרך צוק איתן ושומר החומות ועד חרבות ברזל. המסקנה: לא ממש למדנו משהו.
קדמו לו ועידה של בכירי חמאס שדיברה בפומבי על השמדת ישראל וחלוקתה לקנטונים, ונאומים של סנוואר לכל אורך שנת 2023 שבהם הבטיח במפורש שתחת מטח טילים "לוחמינו יפרצו את הגדר וייכנסו ליישובי העוטף בבת אחת, בעשרות נקודות".
"התדהמה בישראל אחרי 7 באוקטובר משולה לטרגדיה שבה בעל רוצח את אשתו וכולם פעורי פה. ואז כולם מתחילים להיזכר שבעצם הרבה לפני כן הוא היה מדבר אליה לא יפה, מכה אותה, אומר לה שהוא יהרוג אותה, אבל אף אחד לא הניח שזה באמת מה שעומד לקרות", אומר ד"ר אור לביא, מומחה בחקר סכסוכים בין מדינות לארגוני טרור ומחבר הספר "הרצועה המקוללת" על עזה.
"רוב התקופה הוא לא היה מאוים, וזה נתן לו הרבה מאוד זמן להיערך. לזה נוסיף שהוא כנראה הרבה יותר חכם מכפי שתפסנו אותו. ההנהגה של סנוואר ודף בעזה הייתה מאוד רדיקלית וקיצונית, אבל גם מאוד חכמה. לא נעים להודות בזה, אבל הם השיגו עלינו עליונות".
שנתיים מלאו למתקפה השטנית שחשפה במערומיה את תפיסת הביטחון של ישראל ביחס לרצועה, טלטלה את החברה הישראלית והביאה עימה מראות שלא ידענו מאז הקמת המדינה. לא רק היקף הקורבנות ונסיבות האירוע הצמית אומה שלמה, גם אופיו האכזרי, השחיטה, ההתעללות, הביזה והאונס היו גדולים בהרבה גם בהשוואה לפרעות שנעשו ביישובים יהודיים בימים שקדמו להקמת המדינה.
"כתבתי דוקטורט על כללי משחק בלוחמה א־סימטרית, שזה סכסוכים בין מדינות לארגוני טרור, ובמהלכו חקרתי ארבעה סכסוכים: ישראל וחיזבאללה, ישראל וחמאס, רוסיה וצ'צ'ניה והמלחמה בצפון אירלנד", הוא מבאר את הרקע לכתיבת הספר. "בשלב מסוים התחלתי לכתוב ספר רק על הסכסוך הישראלי־פלסטיני והניסיונות הרבים מספור לפתור אותו לפני ואחרי 7 באוקטובר, ודרכו התמקדתי בעזה".
"משנת 2014 ראשי חמאס התנהלו ללא איום, סנוואר אפילו הוציא את הכורסה שלו מחוץ לביתו וישב בה בהתרסה. רק מאז המלחמה חזרו החיסולים שהקשו על הארגון, וישראל ניסתה להתנקש בראשי חמאס בדוחא שבקטאר. יש אומנם שאלות גדולות על התזמון וגם על הדרך, כי זה בוצע באופן שחשף אותנו וגם נכשל בתוצאותיו. אבל הפגיעה והמרדף אחרי ראשי חמאס הכרחיים".
"העזתים לא שיתפו פעולה, וגם המעט שכן נענה להצעה, לא היו מחבלים אלא אליטות שגם ככה רצו לעזוב את האזור המדמם הזה. נוצר סטטוס קוו שישראל שולטת, וכששולטים - מחויבים לתת מענה לאזרחי עזה. אומנם בהתחלה זה היה רק אוכל ושירותי בריאות, כי אמרנו, אנחנו לא רוצים לשלוט באוכלוסייה ולנהל לה את החיים, זה לא התפקיד של הצבא וזה נטל כלכלי ענק, אבל התוכנית החלופית לא התקדמה, הנטל התגבר והיה עלינו לטפל בתשתיות, בביוב, ברווחה, וככה התגלגלנו לממשל צבאי מלא למרות שהקונצנזוס סביבו היה שלא רצינו בו".
"והפעם זה גם לא דומה בכלל למה שהיה ב־67', שאז ישראל התמודדה עם חצי מיליון פליטים. היום יש ברצועה יותר משני מיליון עזתים, ומי שמדבר על פתרון זמני עבורם יודע היטב שאף אחד לא יבוא להחליף אותנו. נמצא את עצמנו בדיוק כמו אז מול נטל עצום על הכלכלה והחברה בישראל לצד נטל ביטחוני משמעותי שייצר לחמאס הזדמנויות לחיכוך גבוה עם הכוחות, שיניבו לו אפשרויות רבות לפגוע בהם. למרבה הצער, אין שום תוכנית חלופית אחרת לטווח הארוך בעזה. גם היום, ממש כמו אז, חוזרים על אותם הרעיונות, ומה שלא עבד אז, לא יעבוד גם היום".
"מצד אחד ישראל משקיעה מאמץ וכסף, מצד שני, אין לאנשים הללו שום סמכות או מעמד בחברה הפלסטינית. גם היום ישראל מנסה לשחזר את הטעות הזאת ולחזק גורמים מקומיים דרך שיתופי פעולה כולל סיוע באמצעים ובנשק, וגם היום אין לזה סיכוי מול הנטל וההיקף".
"צריך להבין שתוכנית טראמפ כוללת הבטחות לא ריאליות לכל הצדדים: פירוז חמאס, ממשל בינלאומי, נתיב למדינה פלסטינית, הקמת ערים מודרניות, אזור כלכלי משותף ועוד כל מיני פנטזיות שלא יקרו, או במקרה הטוב יתרחשו בעוד שנים רבות ותפקידן בעיקר לאפשר לכל צד למכור את החבילה האמיתית בעטיפה יותר יפה לקהל שלו".
"צריך להודות שארגון הטרור שרד מלחמה של שנתיים נגד ישראל שאחרים חזקים ממנו נפלו בה, וקיבל הפסקת אש ואולי יסיים את המלחמה בזכות החטופים ויתחזק מזריקת כוח משמעותית של אסירים רבים שישוחררו. במקרה הזה הרצועה תישאר בכאוס שהכי סביר שחמאס ינצל כדי להיבנות בו".
"קשה לי אפילו לדמיין את המחיר הכבד שהיינו משלמים אם ישראל הייתה מתחילה לנהל את הרצועה כשהמוני אזרחים מסתובבים בתוך האוכלוסייה והופכים טרף קל לחמאס. שלטון צבאי זה מתנה לארגון טרור".
מאז 1948 הייתה רצועת עזה מקום שאיש לא רצה בו. מצרים החזיקה בה מעט אך נמנעה מלספח אותה, ותחת זאת החילה עליה שליטה באמצעות ממשל צבאי. ב־67', עם כיבוש הרצועה במלחמת ששת הימים, נותרה הרצועה תחת שליטה ישראלית והממשל הצבאי ה"זמני" נותר על כנו במשך 26 שנה עד חתימת הסכמי אוסלו.
משנות ה־80 הפכה הרצועה לממלכתם של חמאס והג'יהאד האסלאמי, כשב־2007 חמאס השתלט על הרצועה באופן מלא. ומאז ועד היום שועבדו משאביה הכלכליים, האנושיים והצבאיים של הרצועה למטרת המלחמה בישראל. "רצועת עזה הוזנחה כי היא הייתה תמיד בלי אבא ואמא", מחדד לביא. "היא הפכה למקום עני וצפוף ומשנות ה־70 גם לאזור מאוד קיצוני אידיאולוגית. טראמפ אמר את זה בצורה הכי גלויה: יש לרצועה פוטנציאל, אבל הדברים הטובים בה לא יכולים לעבוד עם סוג האוכלוסייה שנמצאת בה והגודל שלה".
"אבל הצרות העיקריות בתקופת הסכמי אוסלו הגיעו מהרצועה. חמאס והג'יהאד האסלאמי הגבירו את הפיגועים כדי לחבל בהסכמים, שהתפוצצו והביאו לאינתיפאדה השנייה, האלימה הרבה יותר. ישראל יצאה למבצע חומת מגן ביהודה ושומרון אבל לא עשתה מבצע דומה ברצועת עזה. רק ב־2005, כששרון החליט על ההתנתקות, הסתיים פרק השליטה האזרחית של ישראל על הרצועה".
"התפיסה הזו הייתה מנוגדת לחלוטין לתהליכים שחמאס עבר בשנים האלה הן מבחינת ההקצנה והן מבחינת הכוונות שנחשפו ב־7 באוקטובר. התוכנית לכיבוש העוטף הייתה קיימת ומוכנה להפעלה, וגם כשחסמנו אותה בצוק איתן, הכוונות לא נעלמו".
"הנגדת הייתה בסך הכל תחת קצין המודיעים של האוגדה, בדיוק כפי שבמלחמת יום כיפור היה קצין במילואים שאמר בדיוק מה הולך להתרחש והקצונה הבכירה ביטלה את התחזיות שלו. אומנם אחד הלקחים אחרי יום כיפור היה להקים במודיעין גוף שנקרא 'איפכא מסתברא', אבל גם הוא נסגר לאחר כמה שנים".
"בפועל הוא בחר לדלג עם שני עוזרים כמו שייח' אסלאמי מהמאה השביעית תוך כדי שהוא נותן את ההוראה לשומרי החטופים לרצוח אותם ברגע שכוח צה"ל מתקרב. חמאס הרי לא מרוויח כלום ממהלך כזה. אבל הוא לא חושב כמונו, והניסיון להלביש עליו חשיבה רציונלית הוא חלק מהסיבות שגם כשהיו אזהרות, לא קראנו אותן נכון".
"מצד שני, ישראל הצליחה לפגוע בעיר התת־קרקעית שלו והרגה מחבלים בכירים בארגון הטרור. ועדיין חמאס עלה כמה מדרגות והפך מארגון שפועל מתוך רצועת עזה לשומר ירושלים של העולם האסלאמי. זה נתן לו לגיטימציה להתחיל לחלום על התוכנית הגדולה ואת ההבנה שיש לו יכולת להניע מערכות נוספות להצטרף אליה".
במשך שני עשורים מירר חמאס את חייהם של תושבי עזה ושדרות, ולמרות זאת רצועת עזה נתפסה כסוג של מחלה כרונית שניתן לחיות איתה, מציקה אך לא קריטית. בספרו בוחן לביא את השינוי הדרמטי שחל בגישה אל הרצועה מאז 7 באוקטובר.
"הנתיב המהיר לאסון הוא תולדה של חבית נפץ מוכנה", הוא אומר בצער. "זה שהניצוץ נדלק הוא תוצאה של מחדלים מודיעיניים ומבצעיים, שרק ועדת חקירה, באיחור גדול, צריכה להידרש לה ולהכריע מי אמר, מי התריע, מי זלזל".
"נקודת השיא של הקונספציה היא אחרי מבצע שומר החומות ב־2021, כשההנהגה מפרשת הפוך לגמרי את כוונותיו של ארגון הטרור חמאס ומשוכנעת שהצלחנו לפגוע בו ולהחלישו ופנינו לכמה שנים טובות של שקט. האשמה היא ללא ספק של נתניהו, הרמטכ"לים שלו ושרי הביטחון שנקטו קו דומה, ועדיין כשאומרים שכל מי שהיה שם אשם, צריך להבין שבאיזשהו אופן אף אחד לא אשם".
"אין לנו הרבה מקרים כאלה של פוליטיקאים שעוזבים תפקיד משמעותי על רקע אידיאולוגי. ועדיין צריך לזכור שייתכן שהיו נוספים כמוהו שדיברו בדיונים הסגורים ולא בפומבי. לזה בדיוק נועדה ועדת חקירה, כדי לבדוק מי הזהיר ומי נתן יד".
"אולי החיבור של קטאר ללשכת ראש הממשלה יכול להסביר איך התהליך הכל כך לא הגיוני הזה התרחש. ואם זה אכן כך, מדובר במהלך חמור בצורה בלתי נתפסת, בדיוק כאילו היינו מאפשרים לאיראן לתווך בינינו לבין חיזבאללה, כי קטאר היא אמא של חמאס שתומכת בו בגלוי".
"הציטוטים שלו על החטופים הם חסרי תקדים. גם בוגי יעלון התנגד להתנתקות, אבל זה שונה לגמרי מרמטכ"ל שיוצא בפועל למלחמה שהוא אומר עליה שלדעתו היא לא נכונה. אני חושב שאייל זמיר היה מצוי בדילמה מאוד קשה, ולדעתי במגבלות הכוח הוא פעל נכון".
לביא קובע בספרו שגם היום, למרות הפגיעות הקשות שהסבה ישראל לחמאס, ארגון הטרור היה ונותר הכוח החזק ברצועה, שאף הצליח לקבל מענה לרוב דרישותיו במסגרת מתווה השלב הראשון של הסכם החטופים ולהדוף את דרישותיה של ישראל לשינוי בשלבים הבאים.
למרות ההסכם של טראמפ וההצהרה הדרמטית על סיום חד־צדדי, עדיין אין תמונת סיום בפועל למלחמה בעזה, והמשמעות היא שעוד לא נמצא פתרון לקללה המלווה את הרצועה ויחסיה עם ישראל, ושגם בעתיד משם תיפתח הרעה. "המשפט 'מיטוט והכרעת חמאס' הוא סיסמה", קובע לביא.
"המשמעות היא שחמאס לא יהיה בשלטון, וזה ריאלי, חמאס אפילו מוכן לזה. גם מיטוט חמאס כצבא של טרור אפשרי, כבר חיסלנו לו 32 גדודים ויחידות. אבל מכאן ועד להעלים או למגר אותו הדרך ארוכה, והיא הטעות שעשו הרבה מאוד מדינות שנלחמו בארגוני גרילה".
"חמאס אולי איבד את היכולת לירות רקטות לתל אביב וגם את האופציה לבצע פשיטה אדירה, אבל הוא יכול בקלות לעבור לדפוס פעולה אחר של חוליות קטנות שיורות מדי פעם, מניחות מטענים, מסיבות נזקים ועשויות להיות קטלניות ככל שתנסה לרדוף אותן ולהתחכך בהן. כשאנחנו שם, זה משרת אותם, זה משחק לידיים שלהם ובעצם מגדל את חמאס בגלגול אחר".
"סעודיה והאמירויות ידאגו שהרשות תישאר בעזה ויסייעו לה להתבסס במעמד שלטוני כשישראל פועלת בצורה חופשית ומשמרת את השליטה בגורמים הקיצוניים. כך או אחרת, לא מדובר בפתרון קסם ולא פתרון מיטבי. הוא לא יעלים את הצרות שהרצועה תמשיך לעשות לנו, אבל הוא יצמצם אותן ויאפשר יציבות לאורך זמן".
התרעות פיקוד העורף