בערב שמחת תורה בשבוע שעבר, כשכולנו שחררנו אנחת רווחה ודמענו מול תמונות החטופים השבים לחיק משפחותיהם, הם לא נחו; ודאי לא שחררו אנחת רווחה. אלה מהם שיכלו, האזינו לשידורי הרדיו באותו יום והתרגשו מאוד, אבל המשיכו לעבוד.
כוחות הצבא כבר לא מפציצים יעדים בכל יום, אבל הם יורים ירי הרחקה לעבר פלסטינים שמתקרבים לקו הצהוב. בימים שחלפו מאז שובם של החטופים החיים דווח על כמה תקריות בזמן הפסקת האש, והכוחות פעלו בהתאם להסכם.
מי שעייף, שותה קפה
היערכות הגדוד שלו באזור ח'אן יונס, הוא מספר, החלה כמה ימים לפני כניסת ההסכם לתוקף: “התמקמנו למשימה החדשה ברוח חדשה, בהבנה שאנחנו מהדקים את הטבעת סביב חמאס, ואנחנו מבצעים פה בקרה על ההיערכות של האויב. אנחנו ערוכים בקו המגע ושומרים מפה על העורף - לומדים את האויב, צופים בו, מאפשרים את שחרור החטופים ואת קיום ההסכם".
“הדריכות אפילו עלתה כי אנחנו עדיין בתמרון, עדיין בתוך הרצועה, עדיין במשימת הגנה על המדינה מעומק הרצועה. בעוטף עזה יש אזרחים שלנו, ואנחנו עושים הכל כדי להיות בלתי חדירים. ההסכם מאפשר לתושבי עזה יותר מרחב תנועה, לכן הדריכות שלנו מוגברת ואנחנו מתאימים את ההיערכות. חטיבת כפיר היא הכוח הקדמי ביותר של צה"ל, והנוכחות פה כרגע מחייבת דריכות מבצעית וגם תחכום ושיטתיות. כשאת בעורף יכולה לנשום לרווחה זה אומר שאנחנו מבצעים את המשימה שלנו כמו שצריך. והלוחמים נחושים". ועייפים.
“מי שעייף, שותה קפה וממשיך במשימה בעיניים בורקות".
“אנחנו מחזיקים את הקו בצורה חזקה ולא מאפשרים להפר את מה שהוגדר", אומר רס"ן ל' (38), נשוי ואב לשלושה מהשפלה. “באופן טבעי, הצד השני מנסה להבין את המצב החדש, ואנחנו ערוכים להוכיח לו שלא כדאי לו לחצות את הקו. אני, כמפקד, מקפיד להסביר לחיילים למה חייבים לשמר את הדריכות ברמה המקסימלית, מסביר להם שהצד השני לא אוהב לכבד הסכמים. היינו כאן גם בתקופה של העסקה הקודמת, שהצד השני לא קיים, וחזרנו ללחימה. גם עכשיו אנחנו מבינים שזה זמני - שזה יכול להתפתח לעוד עסקאות, או לחזרה ללחימה. הסברתי לחיילים גם שמה שעשינו פה במשך שנתיים מאפשר לממש את העסקה שנחתמה עכשיו, וכמה חשוב לשמור על המשמעת המבצעית ועל הדריכות".
אופי הפעילות, לדבריו, זהה לזה שהיה לפני העסקה: “אנחנו הדרג הטקטי שמקבל משימות צבאיות. אנחנו יודעים לכבוש שטח, להגן על ציר, להשמיד אויב. עכשיו אנחנו עושים את זה בשטח אחר, ורמת החיכוך נמוכה יותר כי האויב לקח צעד אחורה. זה לא מונע יוזמה.
יוזמה באה לידי ביטוי גם בהתקפה וגם בהגנה, ואנחנו יודעים לתמרן כדי לקיים את המשימה שעלינו לעמוד בה, והיא ההגנה על הקו הצהוב. סביב זה מסתובב שעון הפעילות שלנו. אנחנו עושים מה שצריך כדי שאם יהיה מפגש עם מפירי ההסכם הוא יוכרע בצורה ברורה, כך שלא יהיה עוד מפגש".
רס"ן ט' (35), רווק תל־אביבי, מספר על שגרה הכוללת תכנון פעילויות מבצעיות, מסדרים והכנות, העלאת הכשירות וביצוע הפעילויות. הכל, הוא אומר, “בסטייט אוף מיינד של לוחם, כי אנחנו עדיין בשדה הקרב, וזה אומר לשמור על צניעות, לבחון את נקודות התורפה שלך ולשמר את הדריכות".
הפוקוס הזה, לדבריו, הוא הסיבה לכך שבעצמו לא ראה עדיין את תמונות האיחוד המרגשות של החטופים החיים עם משפחותיהם. את המשימה הזאת, כמו שהוא מכנה את הצפייה, יבצע כשיצא לחופשה קצרה בבית. “אבל הכל התכנס לקבוצת הוואטסאפ הפלוגתית, והתרגשנו ושמחנו וזה טען אותנו בהרבה אנרגיה חיובית והוכיח לנו שהמשימה שלנו חשובה ומביאה הישגים. אנחנו משאירים לצד השני רק ברירה אחת - להתעייף ולוותר".
רס"ן ל' מקווה שבניו, הצעירים מאוד עדיין, לא יצטרכו להיכנס לעזה כלוחמים ולהגן על יישובי העוטף. “מצב כזה, כמובן אחרי שנצליח להחזיר את כל החטופים הביתה, זה מבחינתי ניצחון", הוא אומר. “תמיד נלך עם תחושה של בושה על כך שלא היינו שם כשהיו צריכים אותנו, ב־7 באוקטובר, ולעולם לא נוכל לכפר על זה. המינימום הוא להחזיר את החטופים - כולם - הביתה. הגענו לעוטף עם הטנקים ב־7 באוקטובר וראינו מחזות קשים מאוד בשטחנו. כמי שמייצג את הצבא, את המערכת, היה קשה לעכל את הדבר הזה. נעשה הכל כדי שמצב כזה לא יקרה שוב".
רס"ן ב' מספר על “שאגות התרגשות עם כל הודעה על חטוף חי נוסף שחצה את הגדר לישראל" בערב שמחת תורה. “איך נראה כישלון ואיך נראה ניצחון, במירכאות", הוא מוסיף.
“נכשלנו ב־7 באוקטובר, ועל מה שהמדינה עברה ועל מה שהחטופים עברו אי אפשר לפצות ואת מה שקרה אז אי אפשר לתקן. המשימה שלנו כצבא הוגדרה מחדש אחרי הכישלון ההוא, ולראות את החטופים חוזרים - זו עמידה במשימה. הצבא השתנה בשנתיים האלה. הוא מאמין בעצמו הרבה יותר, מאמין הרבה יותר בלוחמים שלו. בשום תרחיש לא צפו את הגבורה, את הנחישות, את המשימתיות של הדור הזה", חותם.
התרעות פיקוד העורף