כל זה קרה ביום ראשון, בשבוע כאשר בוושינגטון בחופשת סוף השבוע ובשעה שכולם עוד ישנים בממשל האמריקני. ישראל הגיבה מייד ובאופן נקודתי לעצור את ההתקפה, ולפגוע במעטפת של הכח התוקף, בסדר גודל של עשרים מטרות של חמאס, כאשר חיל האוויר פעל אך ורק במרחב הלחימה ולא מעבר, לא מגדיל את טווח התגובה המיידי.
הדרג המדיני התמהמה במתן אישור תקיפה נרחבת. ורק בשעות הערב, כ-11 שעות לאחר התקיפה, ביצע צה״ל תקיפות בעזה כתגובה לתקרית. אבל גם זאת היתה בצורה מדודה ולאחר התראה מקדימה של צה״ל לאוכלוסיה. בעל הבית לא השתגע אתמול בעזה, הוא היה מהוסס, אפילו מבולבל.
כלומר אם הייתה תוכנית כזאת בשעה עשר ועשרים בבוקר - לא היו ממריאים שניים או שלושה מטוסי קרב שתקפו ברפיח, אלא היו ממריאים מאה מטוסי קרב ומנחיתים מכת אש כבדה על עזה.
מאז שנחתם ההסכם בעזה חמאס מנסה לאתגר ולבחון את צה״ל. הם שולחים ילדים ובני נוער לקו הצהוב לראות כיצד צה״ל מגיב, האם הוא מבצע ירי? הוא גם שולח מחבלים חמושים כדי לבחון נתיבי חדירה וערנות של הכוחות.
בצה״ל מבינים כי הם אלו שיקבעו את העתיד. את כללי המשחק. האם הולכים לסבבים של התקפות גרילה של חמאס נגד צה״ל או הולכים על ההרתעה שבה חמאס מבין כי צה״ל לא בא לשחק משחקים. צה״ל נחוש לשנות את המציאות הביטחונית.
אתמול בלבנון עקבו אחר המתרחש בעזה. רצו להבין מה סף האיפוק ועד כמה האמריקנים קובעים כאן את כללי המשחק. האירוע אתמול ברפיח היה קשה וכואב אבל הוא גם היה אמור לשרטט את העתיד - ולא רק ברפיח ועזה, אלא בכל האזור.
התרעות פיקוד העורף