ד"ר תשובה מוסיף כי "באופן הזה ייבחן לא רק ההסכם, אלא גם עיקרון יסוד בתורת המשחקים: איום אמין. איום הוא אפקטיבי רק כאשר קיימת סבירות גבוהה שיבוצע בפועל, וגם כאשר הוא כרוך במחיר גבוה עבור הצד השני. לא די בכך שהצד המאיים ייתפס כרציני; חשוב מאוד שגם הצעד המובטח יהיה כזה שיכאב למפר ההסכם".
עוד אומר ל"מעריב": "אם הפרת ההסכם מצד חמאס לא תיענה בפעולה שגורמת לו לאובדן משמעותי, האיום מאבד מתוקפו, ההרתעה נשחקת, וההסכם הופך לאות מתה. חמאס בוחן את תגובת ישראל לא כהפרה טקטית בלבד, אלא כמדד לעתיד: האם כדאי לו להפר שוב? במצבים כאלה היעדר תגובה מייצר תמריץ להפרות נוספות. לכן ישנה חשיבות אסטרטגית - לא רק מבצעית - לפעולה נחרצת וחד־משמעית שמבהירה: כל סטייה מההסכם תגרור מחיר בשטח".
לשיטתו של הבכיר באקדמיה, "כאשר התגובה הישראלית תוצג כתגובה טקטית-מינימלית, שנועדה להגן על הכוחות ולהקטין את יכולת האויב לבצע התקפות לעברם, הלגיטימציה הבינלאומית דווקא תתחזק, שכן לא מדובר בחידוש הלחימה אלא בהיערכות הגנתית הכרחית. במילים אחרות: התקדמות לשטחים טובים יותר היא מנגנון תגובה סביר, מרוסן אך אפקטיבי מאוד".
"בפועל, אם חמאס ימשיך להפר את ההסכם, ישראל תרוויח שליטה נוספת על שטחים, תצמצם את אחיזתו של הארגון במרחב, ותשפר את מעמדה הביטחוני והמדיני. זוהי תגובה שמצליחה בו־זמנית לייצר לחץ, להימנע מהסלמה מיותרת, ולחזק את העמדה הישראלית מול שחקנים אזוריים ובינלאומיים", ממשיך ד"ר תשובה לנמק.
את הראיון סיים באומרו: "בסופו של דבר חמאס רואה באובדן שטח כהפסד אסטרטגי חמור - אולי הכבד ביותר; אפילו יותר מאובדן של פעילי הזרוע הצבאית משורותיו. לכן, כאשר ישראל מגיבה על הפרת הסכם בצמצום שליטתו במרחב, היא פוגעת בדיוק בנקודת הרגישות האסטרטגית שלו. זהו מהלך שמחזק את ההרתעה, משיב את המשוואה באופן שבו ישראל נותרת בעמדת כוח, ומבהיר שהסכמים נכבדים רק כאשר יש מחיר ברור להפרתם".
התרעות פיקוד העורף