הוצאתו של הסרט משדה תימן, מתברר, לא הייתה בגדר הדלפה אסורה – אילו הפצ״רית הייתה פועלת על פי החוק. הסרטון הוצג לנחקרים עוד לפני שהיו חשופים לו, וכך גם לבית המשפט. בסמכות הפצ״רית היה להוציא את הסרט, והיא אף יכלה לתדרך כתבים צבאיים בנושא – כל שהיה עליה לעשות הוא לעדכן את דובר צה״ל.
בסוף השבוע, בחקירת המשטרה, חזרה הקצינה על גרסתה כפי שמסרה בשב"כ. ההערכה היא שכבר הבוקר (ראשון), ואולי מחר, תזומן הפצ״רית בדימוס, האלופה (במיל׳) יפעת תומר־ירושלמי, למתקני החקירות של משטרת ישראל בלהב 433. מטרת החקירה כעת היא להעמיק ולהבין עד כמה הסיפור הזה השחית את הפרקליטות הצבאית, וכמה דמויות היו מעורבות.
הסיפור של ההדלפה הוא במקרה זה דווקא משני, בחומרת העבירות. עיתונאים חיים מהדלפות - מעשה כמעט בשגרה. מדליפים מישיבות קבינט, מלשכות השרים, מדיונים במטכ״ל, מחדרי החקירות של המשטרה, ואפילו - תתפלאו - לעיתים גם מתוך מערכת המשפט. אגב, יש מקרים שבהם התביעה יכולה להפעיל שיקול דעת ולהורות, בצעד חריג, על פרסום חומר חקירה, אך לכך נדרש אישור של בית המשפט או לפחות של היועץ המשפטי לממשלה. מדובר בצעד נדיר במיוחד.
הקצינה היא, על פי החשד, זו שביצעה את המהלך הפיזי, אך כאמור - בהנחה שהפעולה בוצעה בהנחיית הפצ״רית - יש לה אחריות פלילית. העבירות החמורות הן קשירת קשר לביצוע עבירה, מסירת תצהיר שקר וניצול כוח המשרה.
האיש שמופקד על ביטחון ישראל כבר מזמן שכח מה מצפים ממנו. הוא מנסה בכל כוחו להפוך את משרד הביטחון וצה״ל למקום פוליטי. במערכת הביטחון אומרים בקול רם שהוא השר שעוסק בפוליטיקה יותר מבביטחון ישראל. אדוני השר, זה לא נכון - כל ניסיון להפוך את זה לוויכוח פוליטי רק יחבל במעמד צה״ל כצבא העם, ובוודאי יפגע במאמצי צה״ל לתקן את הפרקליטות הצבאית. המזל המנחם היחיד כרגע הוא שהצד הימני של המפה הפוליטית אינו מאמין בוועדות חקירה, ולכן כנראה שלא תעלה דרישה להקמת ועדת חקירה.
התרעות פיקוד העורף