אישור המכשול הטכנולוגי בגבול עזה והכשל המבצעי
הטענות כלפי אחריותו של זמיר: אירועי שבעה באוקטובר הוכיחו כי הגדר קרסה לחלוטין מול פריצה פיזית באמצעות מטענים, כלים כבדים ורחפנים. הטענה המרכזית כלפי הדרג הפיקודי באותה תקופה, ובראשו אלוף פיקוד דרום אייל זמיר, היא הסתמכות יתר על המרכיב הטכנולוגי והזנחת מרכיב ההגנה הפיזית וההתערבות המהירה של כוחות.
ההתעלמות מתוכנית חמאס "חומת יריחו"
הדילמה הפיקודית: אחריות אישית אל מול אחריות מערכתית
הסוגיה סביב אחריותו של זמיר מציבה דילמה פיקודית מורכבת:
לסיכום, אחריותו של רא"ל אייל זמיר נובעת מתפקידו כאלוף פיקוד דרום (2015–2018), תקופה שבה אושרה והוקמה הגדר הטכנולוגית על בסיס דרישה מבצעית חלקית, ושבה התקבל ונזנח המודיעין על תוכנית "חומת יריחו". שאלת אחריותו האישית של אייל זמיר ושל מפקדים נוספים נותרה תלויה בהחלטת הדרג המדיני על כינון גוף חקירה חיצוני.
זו הפעם הראשונה שהרמטכ"ל אייל זמיר מדבר על הצורך בכינון גוף חקירה חיצוני ולא על הקמת ועדת חקירה ממלכתית כפי שהוא אמר בכל הפעמים הקודמות. הסיבה לכך היא דוח החקירה ברשותו של אלוף סמי תורג'מן, שרמז על מעורבותו של אייל זמיר בהיותו אלוף פיקוד דרום למחדל שבעה באוקטובר.
כך הרמטכ"ל זמיר משמר את יכולתו להמשיך להוביל את הצבא במלחמה (בזמן שאיש עדיין לא קבע את אחריותו האישית), ומשליך את הכדור למגרש של החקירה החיצונית שתקום. הרמטכ"ל וחלק מאלופיו שרויים יחדיו במים עכורים, ומעדיפים להיות תלויים זה בזה, מאשר להיות תלויים זה לצד זה.
התרעות פיקוד העורף