תחילה התייחס אחיו של דרור ז"ל לציפייה להשבתו: "יש פה שני רגשות מקבילים. אחד זה הפחד להיות אחרון, ושדרור ישכח ולא יגיעו אליו", אמר. "מצד שני, אנחנו בתוך מומנטום של עשייה ושל חילוצים. צריך לחשוב מה שעברנו בכל שנת 2024 - שנה של קיפאון מלא, ההסכם ב-2025 החל רק לפני כחודש. כל יום הוא מאוד קשה, אבל המציאות מראה שיש פעילות, ושמצליחים לחלץ אנשים, וכל הזמן עובדים על זה - אנחנו בתוך חלון ההזדמנויות. אני מחזק את עצמי, ומזכיר לעצמי את זה בכל יום".
על אחיו סיפר אלעד כי "דרור איש מקסים, אח שלי הגדול, הוא היה בן 48 כשנהרג. דרור הוא אבא ואיש משפחה, ואדם עם אנרגיה כל כך נעימה בכל חדר שהיה נכנס אליו, בכל מפגש, עם הילדים שלו והחברים שלו, עם תרגול היוגה. הוא מהאנשים שראית עליהם - את היציבה והדבר שהוא הקרין סביבו. אנחנו מאוד מתגעגעים אליו".
עמית שלוי, חברו מקיבוץ בארי, הצטרף לשיחה, וסיפר השבתו של חבר הקיבוץ מני גואדרד ז"ל. "יש פה סגירת פרק של המשפחה ושל בארי, אבל עדיין יש לנו את דרור", אמר. "אנחנו ממש חייבים אותו בחזרה. צריך לעשות את כל המאמצים ולהביא אותו - הגיע הזמן לסגור את הסיפור הזה".