כאמור, בעקבות המתיחות העדתית החריפה האוחזת בחומס שבסוריה, ולאחר קריאתו של השייח' ר'זאל ר'זאל, ראש "המועצה האסלאמית העלווית העליונה בסוריה ובחו"ל", פרצו הפגנות בכמה ערים סוריות כדי להביע את דחייתן על הפקרות החוק השוררת במדינה, בדרישה להחרמה ושליטה על נשק, ולהעמיד לדין את מבצעי הפשעים.
בנאומו, העביר השייח' שני מסרים עיקריים. הראשון הביע "צער ברור על כך שהעלווים מסרו את נשקם מתוך אמונה שהמדינה תהיה שייכת לכולם, לפני שהופתעו מהסיסמה 'תהילה למי שכבד אותנו והשפיל אתכם'".
עם זאת, בדמשק, עלווים רבים לא שמו לב למסר של גזאל, וחלקם תקפו אותו באמצעות פוסטים ברשתות החברתיות, והאשימו אותו בזלזול בדמם של אנשים, על רקע אזהרות מפני "טבח חדש" שעלול להשפיע על העלווים באזור החוף, חומס או אפילו דמשק.
הוא הסביר, בראיון שלו עם אל-אחבאר, כי "התקיים תיאום מראש בין המפגינים, כאשר גורמי ביטחון עודכנו על ההפגנה, והוסכם כי ההתכנסות תהיה שלווה לחלוטין, ללא כל התגרות של אנשי הביטחון, שהסתפקו בצפייה מרחוק, לפני שהאנשים יתפזרו בשלווה, ללא כל אירועי ביטחון או הפרות מילוליות שתועדו".
המראה היה דומה להפליא באזורים נוספים, שם יצאו תושבים לרחובות וקראו את אותן סיסמאות בדרישה לביטחון, בטיחות וסיום להפרות, להרג ולעקירה של העלווים. עם זאת, מה שבלט בשבת בקרדחה היה היעדרם המוחלט של כוחות הביטחון הציבוריים, לדברי תושבים שדיברו עם אל-אחבאר. הם דיווחו כי "ההתכנסות נמשכה עד שמזג האוויר החל להידרדר והזמן שהוקצב חלף, ובשלב זה המשתתפים התפזרו בהדרגה ללא כל מתח".
בחומס, נקודת ההפגנה האחרונה, תושבי שכונת זהרא, שהותקפה לאחרונה על ידי חמושים, קיימו שביתה שקטה בין השעות 11:00 ל-12:00, לאחר תיאום מראש עם מינהל הביטחון הכללי. המשתתפים החזיקו שלטים עליהם נכתב: "לא להרג עדתי", "לא לנשק בלתי מבוקר" ו"לא לנקמה".
עם זאת, כוחות הביטחון הציבורי התערבו דקות ספורות לאחר תחילת הישיבה, ופיזרו בכוח את המפגינים למרות אופייה השקט של ההפגנה. שכונת זהרא, יחד עם שכונות המוהאג'ירין והארמנית, היו עדות להתקפה של קבוצות אתניות ביום ראשון האחרון, בעקבות רצח פלילי, שפרטיו טרם נחשפו. העלווים הואשמו באחריות, ובתגובה, משרד הפנים הטיל עוצר של 48 שעות ועצר 120 בני אדם בקשר לאירועים.
בג'בלה, קבוצות חמושות שהתנגדו להפגנה התערבו, ירו יריות באוויר תוך כדי קריאות גזעניות, מה שהוביל לעימותים שכללו אגרופים, אלות וקתות רובים. אחד המפגינים שם אמר לאל-אחבאר: "עמדנו בשלווה במשך חצי שעה לפני שגברים חמושים תקפו אותנו", והוסיף: "להפגין היא זכותנו החוקתית, אך יש זלזול בחיינו מצד כוחות הביטחון, שנעדרו מנקודות הביקורת שלהם".
מתח זה התפשט עד לטקיה, שם כיכר החקלאות חוותה את ההסלמה המסוכנת ביותר מבין כל ההפגנות; ירי ישיר בוצע לעבר המפגינים על ידי חברי קבוצה אזרחית, מה שגרם לפציעות בחזה ובידיים, על פי עדויות של עדי ראייה.
המפגינים נמלטו בכאוס, מבלי שדווח על נוכחותם של כוחות ביטחון כדי לבלום את ההתקפה או להגן על אזרחים. לעומת זאת, ההתכנסויות במקומות נוספים התנהלו בשלווה, כאשר אלפים השתתפו בהפגנה מרכזית, העלו את אותן דרישות ואישררו מחדש את מחויבותם למחאה שקטה. המפגינים נשבעו להמשיך בהפגנות עד שדרישותיהם ייענו, ובמיוחד החזרת רכוש שהוחרם ומאבק בדברי שנאה עדתית.
באזור אל-ר'אב שבכפר חמה, תושב הסביר לאל-אחבאר כי מארגני השביתה יצרו קשר עם מינהל הביטחון הכללי יום לפני ההפגנה. הושגה הסכמה לקיים את המחאה בין השעות 23:00 ל-12:00, וסופקה מפה המפרטת את נקודות ההתכנסות. המשתתפים גם התבקשו להימנע מגישה לנקודות ביקורת או לבנייני ממשלה. התושב הוסיף, "באזור שלנו, כוחות הביטחון לא נראו בשום מקום, כך שההתכנסות התנהלה בשלום".
הוא הוסיף כי "רבים מאלה שענו לקריאה פעלו מתוך הנחה שהם אינם טובים יותר מאלה שנהרגו ונטבחו בבתיהם בטבח במרץ, או מאלה שנהרגו על אדמתם, או הנשים שנחטפו רק בשל היותן עלווים".
בנוגע לתקווה מהתנועה, אג'יב מאמין ש"כל רווח יהיה טוב, שכן כל תנועה עדיפה על מצב של חוסר פעילות", וציין כי ישיבות שבת אלה "שולחות מסרים מבפנים ומבחוץ שכל עוד יחס זה מוטל על החוף (...) החוף לא יהיה יציב; הוא עשוי להחזיק מעמד שנה או עשר שנים, אך הוא בהכרח יתרומם וישיג את עצמאותו או את הפדרציה שלו", וקרא ל"שחקנים בינלאומיים" למצוא את מה שהוא כינה "פתרון מהיר לאזור זה", מה שמרמז על דרישה להגנה בינלאומית שעשויה להוות נקודת כניסה לחלוקה.
בנוגע לחששות שהממשלה והמיליציות שלה הפרוסות לאורך החוף עלולות לנצל את ההפגנות ולהפוך אותן לטבח, או לעצום עין מפעולות תגמול או הטרדה של העלווים בדמשק, אג'יב האמין כי "הטרדה מסוימת היא בלתי נמנעת, כפי שקרה בחומס עם הירי והמעצרים, או בג'בלה עם קרבות האגרופים בין תומכי המשטר החדש למפגינים".
"עם זאת, הממשלה תיאלץ להימנע מלעשות יותר מכך, לא מתוך דאגה הומניטרית, אלא משום שהמצב הבינלאומי אינו מאפשר זאת, במיוחד לאחר התחייבותה להגן על מיעוטים ומעקב הקהילה הבינלאומית". הוא הוסיף, "ייתכן שיתרחשו הטרדות מסוימות, או שייפלו קורבנות, אך הטבח של מרץ לא יחזור על עצמו".
התרעות פיקוד העורף