חמאס מגדיר אותם במסמכיו כ"נכסים שניתנים לניצול למטרות ביטחוניות, כדי לחדור לעמותות זרות, לצוות הזר הבכיר שלהן ולתנועותיהם בשטח". לפי הוראות הארגון, המתאמים חייבים לכהן בתפקידים בכירים - מנהל, סגן מנהל, יו"ר דירקטוריון - כדי להבטיח גישה לרמות הניהול הגבוהות ביותר ולפרויקטים הקריטיים.
לפי הדו"ח, תוצרים אלה משמשים מערך סחיטה שמאפשר לחמאס "לכופף" עובדים שסירבו לשתף פעולה. במקביל מתועדים עובדים החוסים תחת לחץ שמפעיל הארגון: עובד NRC, שעל - פי המסמכים נתפס עם תמונות פרטיות של עובדת אחרת; בכירה ב-Oxfam שסווגה כ"איום" בשל היותה יהודייה; ומתאמים שהוגדרו "חשודים מוסרית" על סמך שמועות ומידע אישי. המסמכים מלמדים כי כל הארגונים הפועלים בעזה חייבים לשמור על "קשר קבוע" עם משרד הפנים של חמאס ומשרד הפיתוח החברתי (MoSD) שבשליטתו - ואינם רשאים להפעיל פרויקטים ללא אישור הארגון.
על פי המסמכים, חמאס מפעיל ביקורות כספיות ומנהליות כפויות, כולל דרישה להעברת מסמכים מלאים. בנוסף, הוא פועל באמצעות סגירת משרדים לארגונים שאינם משתפים פעולה. למשל: משרד IMC נסגר לשבוע לאחר שהעמותה סירבה להעביר דוחות; ANERA נאלצה לעבור ביקורת לאחר התנגדות ממושכת, שבמהלכה נמצאו "עבירות כספיות רבות".
במקרים נוספים, חמאס דרש למחוק שאלות מסקרים שנערכו במסגרת פרויקטים הומניטריים כדי למנוע חשיפת תשתיות טרור או זיהוי פעילי חמאס. לפי NGO Monitor, ארגוני הסיוע הבינלאומיים הפועלים בעזה מודעים היטב לתנאי הכפייה ולשליטתו של חמאס – אך אינם מדווחים על כך. לעיתים אף מאמצים חלק מהנרטיבים שמשרתים את חמאס במישור הבינלאומי.
במקום לחשוף את עומק החדירה, כמה מהארגונים נוטים להאשים את ישראל ב"עיכובים", מגבלות או קשיים לוגיסטיים – ובכך, טוען הדו"ח, "מספקים לחמאס רשת הגנה ציבורית ומלטשים את תדמיתו". פרופ' ג'רלד שטיינברג, מייסד ונשיא NGO Monitor, אומר כי חשיפת המסמכים מגיעה בשעה שבה קהילת הסיוע הבינלאומית מתכננת להזרים מיליארדי דולרים לשיקום עזה.
לדבריו: "ממשלות וארגונים בינלאומיים מתכוונים לשתף פעולה עם שורה של ארגונים לא־ממשלתיים כדי לבנות מחדש תשתיות, לספק שירותים עירוניים ולחלק מענקים ותשלומים. כעת אנחנו יודעים אילו ארגונים ועמותות מקומיות תמכו במשטר הטרור של חמאס. אנו קוראים לממשלת ישראל ולצה"ל לבחון לעומק את פעילות הארגונים שיורשו לספק סיוע לעזה."
התרעות פיקוד העורף