תחילה, התייחס לשאלה אם קיימת אלטרנטיבה להחזרת חטופים ישראלים באמצעות עסקה ושיחרור מחבלים: "בין אם בעזה, לבנון או כל מקום אחר, הדבר היחיד שאפשר לבחור בו זה לשחרר מחבלים. אנחנו באופן טבעי בנחיתות, והמשמעות היא שנצטרך לשחרר הרבה. הדבר הזה קרה, קורה ויקרה, וטוב שכך. הטעות הישראלית הגדולה ביותר, ועזה היא הדוגמה הקלאסית, היא שלא ניצלנו במשך השנים את המנופים שיש לנו בנושאים הומניטריים אחרים לשחרר חטופים".
הוא דיבר בהמשך על ההסתייגות של מקבלי החלטות משחרור חטופים. "זה ממש לא נכון. זה עניין של איך אתה מציג את הדברים. אני מסתמך על הדברים שאומרת בצדק משפחת גולדין, לפני חמש שנים בערך בזמן הקורונה, כשרצו להעביר חיסונים. זה הומניטרי. ומה יותר פשוט מאשר להגיד: 'אנחנו בעד, לא נגד. אבל גם לנו יש צרכים הומניטרים. שני חטופים ישראלים ושני חללים שנמצאים שם'. זו ממשלה שיכולה וצריכה להתעקש. אם ואתה לא עושה את זה אתה נכנע לדרישות ההומניטריות ומוותר על השיקולים ההומניטריים שלך".
"המדיניות הנכונה, במיוחד אם יהיו חטיפות באזור הזה, לא אי שם בעולם, לצדדים האחרים, בטח אם חמאס בעזה, חיזבאללה, או פלסטינאים ביו"ש, יש להם צרכים אחרים שלהם. זה עניין עסקי טהור. כשאתה מנהל מו"מ על נושא יחיד, רק בנושא חטופים, בו לצד השני באופן טבעי יש יתרון כי הוא אדיש לאנשיו ואנחנו לא, אתה בעמדת נחיתות. אסור להיכנס לפינה הזאת", הוסיף איילנד.
"תהיה דרישה לסגת מהקו הצהוב, שהוא קו טקטי חשוב מבחינתנו, וישראל מבינה שהצד השני, שאמור להתממש בצורה של פירוק חמאס, לא בדיוק יקרה. פה, כשמדובר על שלב ב', יש המון ויכוח על תוכן. עשרים הנקודות של טראמפ היו אוסף הצהרות. הפרשנויות שלנו, של חמאס, קטאר, או אחרים, הן שונות מהותית זו מזו. הוויכוח העיקרי הוא על סדר הדברים. אנחנו מוכנים לסגת יחסית, לפתוח את המעברים, אבל זה לא יקרה לפני שחמאס התפרק מנשקו. ארה"ב פה לצערי בצד של טורקיה וקטאר יותר מהצד שלנו", הבהיר.
התרעות פיקוד העורף