עבור נירה רוברטס מקיבוץ יטבתה, מדי צה"ל סימלו במשך תקופה ארוכה את הכאב הגדול ביותר שיכולה אמא לדעת. לאחר שאיבדה את בנה, סמ"ר דנטה-שי רוברטס ז"ל בתאונת דרכים בעת מילוי תפקידו, היא לא האמינה שבנה השני, אדם, המתמודד עם צרכים מיוחדים, יסכים אי פעם להתקרב למדים. "אדם נולד באפריל 2007 כשהוא נושא את 'תסמונת ה- Xהשביר', לאחר הריון שנחשב בסיכון. הוא היה חלש, לא נשם טוב, ופשוט לא הצליח לתפוס את העולם כמו שאר התינוקות", היא נזכרת.
"כל צעד היה מאבק, אבל הלוחם הקטן שלנו פיצה על הכל באופי כובש, למד להשיג את רצונו בדרכו המיוחדת והפך לילד שלא מוותר לעצמו". מספרת נירה "העוגן המשמעותי ביותר בחייו היה אחיו הגדול, ששירת בכנף 25 של חיל האוויר. הקשר ביניהם היה קסום והשיא מבחינת אדם היה בסופי שבוע, כשדנטה היה מגיע ומקפיץ אותו על האופנוע".
בנובמבר 2022, עולמה של המשפחה חרב עליה. דנטה-שי, שהתנדב למשימה שלא עם הצוות שלו, נהרג בתאונת דרכים. עבור אדם, שהיה בבית כשדפקו בדלת, הטראומה נקשרה ישירות למדים. "נוצר אצלו פחד עמוק, מחסום רגשי שהיה נראה בלתי עביר", אומרת נירה, "המדים הפכו לסמל של המוות".
נקודת המפנה הגיעה לקראת גיל 18 של אדם, כשנוצר הקשר עם תוכנית "גדולים במדים" המופעלת על ידי עמותת "יד לילד המיוחד" בשיתוף ארגון JNF ארה"ב, ומשלבת צעירים עם מוגבלויות בצה"ל. נירה מודה: "לא חשבתי שאסכים לשלוח אותו למסגרת צבאית אבל בלחץ המורה שלו החלטנו לתת הזדמנות". הביקור הראשון בבסיס חיל הים באילת הסתיים כשהפחד התחלף במוטיבציה בזכות רכזת התכנית הילה ענבר, שקיבלה את אדם. פחות משנתיים אחרי מות אחיו אדם הצטרף רשמית לצה"ל וכיום הוא משרת בבסיס, משתלב בצוות המינהלה וממלא את תפקידו בגאווה כשהחברים רואים בו אחד משלהם.
מנדי בלינצקי, מנכ"ל עמותת "יד לילד המיוחד", אומר: "סיפורו של אדם הוא תמצית השליחות שלנו. לראות אותו מתגבר על הטרגדיה האישית ועל האתגרים הפיזיים וממשיך את דרכו של אחיו ז"ל, זהו הניצחון האמיתי. החברה הישראלית נמדדת ביכולת שלה להפוך את כולם לחלק בלתי נפרד ממנה". נירה מוסיפה: "כשראיתי אותו עומד זקוף, לובש את מדי הניצחון שלו, דמעות של אושר התערבבו בדמעות געגוע. זה היה הניצחון האמיתי שלו. לא רק על הקשיים ההתפתחותיים, אלא על המכשול הנפשי העצום ביותר. הוא ממשיך את דרך הנתינה של אחיו בדרך שכל כך מתאימה לו".
התרעות פיקוד העורף