הלקח הראשון שצה"ל מתכוון ליישם הוא נושא הכוננות - היקף הכוחות שצה"ל יחזיק בכל זמן בימי שגרה, בסופי שבוע ובחגים. צה"ל חוזר לימים של אחרי מלחמת יום כיפור, ובהם בכל בוקר היה צורך בצה"ל לספור את הקנים של הטנקים ברמת הגולן ובסיני, את סוללות התותחים ואת מספר מחלקות החי"ר בכל מוצב לאורך הגבולות.
אחת ההחלטות שהתקבלו בצה"ל היא שבכל מפקדה מרמת אוגדה, פיקוד מטכ"ל יימצא בכל זמן נתון בחדר המבצעים בדמות קצין בדרגה מינימלית של אל"ם, שיהיה המצביא שינהל קרב מתפתח הן בהגנה והן בהתקפה.
הפיל המשמעתי שבחדר
בצה"ל גם יעבדו סביב השעון בביצוע תוכנית להעלאת כשירות אמצעי הלחימה והכלים השונים לאחר שימוש ממושך במלחמה, על מנת להשמיש את הטנקים, הנמרות וכלי הרק"מ השונים שנשחקו במהלך מלחמה ארוכה ביותר של יותר משנתיים.
הרמטכ"ל רואה נכון את הצורך לבנות את צה"ל מחדש אל מול אתגרי המחר, אבל הוא חייב להחזיר את צה"ל כסמן הימני של החברה הישראלית במקצועיות, במשמעת ארגונית, במנהיגות, בלכידות ובנורמות התנהלות גבוהה, כי רק כך ניתן יהיה לנצח את הקרב הבא.