לרשימה הזאת יש להוסיף סיוע במימון פיתוח חץ 5, סיוע במימון לווייני תצפית בחלל. צה"ל גם נדרש לרכוש מערכות נשק לצבא היבשה - החל מהאמרים, דחפורים D9, מנועים לטנקי מרכבה, חלקי חילוף למטוסים, לספינות טילים שיוצרו בעבר בארה"ב. הרשימה עוד ארוכה ומגוונת.
הסכם הסיוע הקודם של ארה"ב היה נדיב במיוחד - 3.8 מיליארד דולר בכל שנה במשך עשור, מה שאיפשר לישראל להצטייד במגוון אמצעים, החל מ-F-35 ועד טילים לכיפת ברזל ולמערכת חץ 3. במסגרת ההסכם, ארה"ב דרשה מישראל בתמורה לנדיבות המפליגה שורה של מגבלות שהטילה על ישראל. לא רק שימוש מפוקח בכלי הנשק והחימושים, אלא גם הגבלת היצור של תעשיית הנשק המקומית בישראל.
כך נאלצה מדינת ישראל לסגור פסי יצור והרכבה - החל ממפעל הנעליים הצבאיות בראשון לציון, מפעל הרכבת כלי הרכב בנצרת, העברת קווי יצור לארה"ב והתחייבות לפיתוח משותף של טכנולוגיות עלית ביטחוניות של ישראל יחד עם התעשיות האמריקאיות - וזאת כדי למנוע תחרות בשווקים הבינלאומיים בין המדינות.
סוף דבר: ישראל זקוקה לסיוע הצבאי האמריקאי. היא רחוקה מאוד מעצמאות כלכלית כדי להחזיק את הצבא שהיא מעוניינת שיהיה לה. גם האמריקאים מבינים שהם חייבים את ישראל בחזית ההצטיידות בתוצרת האמריקאית, כי בסוף צה"ל הוא סוג של שותף בכיר ומעבדת הניסויים המרכזית של התעשייה הביטחונית האמריקאית.
התרעות פיקוד העורף