“שיבחתי אותה, אמרתי, ‘יופי’, ולא יכולתי כמובן להגיד לה כלום, אפילו לא לרמוז שהמסיבה לא תצא לפועל, כי מבצע עם כלביא ייצא לדרך בלילה. כל דליפת מידע, לו הייתה קורית, חלילה, הייתה עלולה להיגמר בפגיעה משמעותית במבצע המורכב הזה; מבצע שהיה משימת חיינו. אני זוכר דיבורים שהיו בחיל, עוד כשהייתי קצין צעיר, על מערכה כזאת. הבאנו את חיל האוויר לשיא במערכה מול איראן”.
בימים אלה מסיים א’ בן ה־46, נשוי ואב לשלושה בנים, את תפקידו כמפקד יא”א 22, יחידת האחזקה האווירית של חיל האוויר. הוא נכנס לתפקיד ביולי 2024, בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל, זמן קצר לפני תחילת הלחימה בגבול הצפוני.
בסוף, אלה האנשים
כשהוקמה היחידה, במרץ 49’, משימתה הייתה לספק לכלי הטיס שירותי תחזוקה גבוהים מאלה שיכלו לספק היחידות האחרות בחיל האוויר. כיום מדובר ביחידה טכנולוגית מתקדמת, שמאפשרת לחיל האוויר עצמאות בכל הקשור לתחזוקת כלי הטיס ולהשבחתם – הן בהיבט המבני, הן ביכולות המבצעיות.
כך, למשל, מציין א’, היחידה אחראית לקו הארכת החיים למטוסי הקרב בז וברק 1 וכן למסוק התובלה יסעור. אנשיה, המכונים "אומנים בתעופה", הם, לדבריו, העומדים מאחורי מתיחת משך השירות של כלי טיס מ־20־25 שנים ל־45־55 שנים. לא עניין של מה בכך.
"יא"א 22 היא חלק מהמערך הטכני של חיל האוויר", מתאר אל”ם א’. "דרג א’ נמצא בטייסות עצמן ונותן מענים כמו דלק, שמן, אוויר בגלגלים וחימוש. דרג ב’ נמצא בבסיסים ועוסק בתיקון תקלות מורכבות ובטיפולי עשרת אלפים לכלי הטיס. דרג ג’ עוסק במנועים. ואנחנו, דרג ד’, נחשבים דרג האחזקה הגבוה.
"תפקידנו להחזיר לחיים כלי טיס שמגיעים לפרקם – לפרק, לתקן ולבצע תהליכים שיאריכו את חייהם כדי שיהיו שוב תקינים ושמישים ויסחבו עוד כמה שנים. ברובד הנוסף, האווירו־מכני, אנחנו עוסקים בשיפוץ גלגלים, גנרטורים, נושאי חימוש. האתגר הוא לבצע את השיפוץ כמו היצרן, ברמה הגבוהה ביותר, גם כשהיצרן עצמו כבר איננו קיים. למעשה, אנחנו מייצרים חלפים ונותנים מענה מקצה לקצה".
היחידה אף קולטת טכנולוגיות חדשות, כמו כטב”מים, ונערכת לקליטת מטוסי העתיד של החיל. לפיכך נדרשים אנשיה לידע וליכולות טכנולוגיות בתחומי ההנדסה, הייצור והאחזקה, חומרים מרוכבים, חומרים ירוקים, אוטומציה והדפסת תלת־ממד, מחשוב מתוחכם ועוד.
"עד 7 באוקטובר, היחידה התנהלה בשגרה, כלומר עסקה בתוכניות עבודה, מטוסים נכנסו ויצאו, התבצע ייצור חלקים וכו’”, מעיד א’. "עם תחילת המלחמה נדרשנו לתת מענה גמיש מאוד לצורכי החיל, מה שאומר עבודה מהירה ומאומצת יותר מזו שבשגרה, גם בסופי שבוע, וכמובן, פיתוחים טכנולוגיים שייתנו את המענה הנדרש. המלחמה התנהלה בעצימות הולכת וגדלה, וכולם נתנו כתף באופן מלא, כמו שצריך".
כשהוא אומר "כולם", א’ מתכוון למגוון האנושי המרכיב את היחידה, והוא נשמע כמו אב גאה במיוחד: "היחידה מורכבת מחיילים בחובה ומנגדים, מאזרחים עובדי צה"ל וממילואימניקים. חלקם עולים חדשים שקלטנו בזכות שיתוף פעולה הדוק עם מחו"ה אלון (מרכז החינוך וההשכלה הצה”לי - ש”ג) – בוגרי לימודים אקדמיים שהעברית שלהם לא חזקה והם עובדים אצלנו בעיקר על מכונות הייצור והשיפוץ.
"וגם חרדים, שאנחנו מספקים להם השכלה טכנולוגית ראשונית וחלקם ממשיכים איתנו לשירות קבע ואחר כך יוצאים ללימודי הנדסאות. אנחנו קולטים גם חיילים על הספקטרום, מפרויקט ‘תתקדמו’. ריבוי עולמות התוכן ביחידה מאפשר לנו להתאים מגוון אנשים למגוון משבצות. מה שהכי חשוב בעיניי הוא המוטיבציה, וכל אחד מהמפקדים ביחידה עוסק הרבה בשילוב אנשים ובטיפול בהם.
"אנחנו יודעים ללמד אותם את רזי המקצוע ומצליחים במקומות שבהם אחרים הצליחו פחות. לא במקרה היחידה היא אחת המבוקשות ביותר בחיל. זו יחידה מיוחדת, שנכנסת מיד ללב, עם אנשים מיוחדים, שמייצגים את כל עם ישראל. היחידה הזאת היא נכס אסטרטגי לחיל האוויר – היא מאפשרת יכולות שלא קיימות בצבאות אחרים בעולם. ובסוף, אלה האנשים".
במהלך המלחמה עסקו האנשים האלה בשיקום מטוסים ומסוקים שנפגעו בתאונות או ניזוקו בקרבות, בהחזרת כלי טיס מודממים לטיסה, בביצוע שינויים ושיפורים במערכות כלי הטיס, ביצירת חלקי חילוף (כולל ריתוך, טיפול תרמי למתכות, צביעה תעופתית), בליווי הנדסי בחילוץ ובשינוע כלי טיס, במתן חוות דעת הנדסיות בחקירות כשלים ועוד.
להסיר איום קיומי
קווי הייצור של חלק ממסוקי הקרב כבר אינם פעילים, מסביר אל”ם א’, אולם החיבור בין יכולות היחידה לבין הבנת החיוניות של המסוקים הללו הוא שאפשר תהליכי שיקום עמוקים. מהנדסי היחידה שיקמו בין השאר גושי מתכת שהכילו חלקי מנועים כדי להשיבם לשימוש. "זה נעשה כמעט רק אצלנו", הוא אומר, "בחוץ זה יקר מאוד".
לדוגמה, א’ מזכיר את תיקון מסוק הינשוף שפגע בעמוד במהלך המלחמה. "מדובר בכלי טיס חשוב, בעיקר במלחמה. הנזק היה גדול, וביצענו הליך הנדסי מורכב כדי להתאים חזרה את הזנב למסוק", הוא מסביר. "זה היה הליך שאפילו היצרן לא חשב שהוא אפשרי. החזרנו אותו לכשירות מבצעית מלאה ואחרי כמה שבועות הוא כבר חילץ פצועים מעזה.
"גם את הבז שנמכר לנו לפני הרבה שנים שיקמנו שיקום משמעותי והשמשנו זמן קצר לפני תחילת מבצע עם כלביא. התקיפה הראשונה שלו אחרי השיקום הייתה באיראן. עבודות הארכת החיים שאנחנו עושים למטוסי הברק ייחודיות גם הן. אנחנו המקום היחיד בעולם שעוסק בזה.
"במלחמה האצנו את הקצב על אף המורכבות ההנדסית הגבוהה, וייצרנו בעצמנו חלקים מורכבים מאוד כדי לתת את המענה הנדרש. ברגעים כאלה אני רואה את הברק בעיניים של האנשים ביחידה. המהנדסים הצעירים ביחידה פרחו בתקופת המלחמה, כשנדרשו לחשוב מחוץ לקופסה ולתת מענה לבעיות מורכבות מאוד".
רגע לפני שהחל מבצע עם כלביא, קיבלו אנשי היחידה המחשה לאיום קיומי כזה: “חיל האוויר מתנהל במסגרת תקופתית של חצי שנה. תכננו מראש ביקור במוזיאון "יד ושם" ב־12 ביוני 2025, משהו שקורה פעם בחמש שנים.
"נעצנו את התאריך ביומן וחשבנו שאם יקרה משהו, נזיז אותו. ביקרנו ב"יד ושם", עשינו שם מסדר יחידתי, ויום אחרי התחיל המבצע. זה היה מדהים, כי הביקור במוזיאון המחיש לכולם את משמעות האיום על העם היהודי. הבנת המשמעות וחיזוק הרוח הם דברים חשובים ביותר בעיניי, כמפקד”.
החיבור עם אנשי צוות האוויר, הוא אומר, היה מצוין לאורך המלחמה: "הם הגיעו אלינו וסיפרו מה קורה, ולא פעם נדרשנו להגיע לבסיסים כדי לטפל בדברים ולקצר תהליכים לטובת גמישות מבצעית מיטבית. היה חשוב שלא ייווצר פער שיעצור אותנו. היו מקרים שבהם טייסים העלו צורך כלשהו, ופיתחנו מענה מותאם".
בשעות שקדמו לתחילת מבצע עם כלביא, מודה א’, הוא היה מוטרד מאוד: "הייתה תחושת מסוגלות גבוהה מאוד, אבל היה ברור שאנחנו בתחילת משהו שכרוך בהרבה חוסר ודאות. הייתי מוטרד במחשבות על האנשים שלי, על פגיעות הטילים האפשריות. לא פשוט להיות מפקד במערכה כזאת".
את יא”א 22 עזב א’ לטובת תפקידו הבא, כרמ”ח מטוסים במטה הטכנולוגי של חיל האוויר. תחושת השליחות ומשמעות המשימה ילוו אותו גם שם. בתפקידו החדש, הוא מסביר, יהיה אחראי לכל מערכי האחזקה בבסיסים ויוודא שבכל רגע נתון, “יש לנו כל המטוסים שצריך".
התרעות פיקוד העורף