שנת 2025 הייתה אחת משנות הלחימה האינטנסיביות בתולדות צה"ל בכלל וחיל האוויר בפרט. החיל פעל במקביל בחמש זירות שונות - חלקן סמוכות לגבולות ישראל וחלקן במעגל שלישי, רחוקות מאות ואף אלפי קילומטרים, בהן תימן ואיראן. שלושה טייסים ומפעיל כטמ"מ מארבע טייסות שונות מספרים על שנה אחת - וחמש מערכות שונות - שבה כל טייסת הובילה את פעילות חיל האוויר בזירה אחרת.
"אנחנו יודעים שאנחנו צריכים להיות מוכנים, ולא יודעים לידי מי ייפול האמל"ח"
"חיזבאללה אתגרו אותנו מהימים הראשונים. התחלנו בהגנה - זה תפס יירוטי כטב"מים. כבר ב-8 באוקטובר היינו בפעילות. הגנת שמי המדינה והשמדת יעדים". בהמשך הלחימה השתנתה בהדרגה אופי הפעילות, אך גם היום, לדבריו, קשה להצביע על נקודת מעבר ברורה מהגנה להתקפה. המעבר התבצע כחלק מתהליך מתמשך, בהתאם להתפתחויות בזירה ולצרכים המבצעיים. התקיפות בוצעו "איפה שצריך", לרבות בעומק לבנון, כחלק מהמאמץ לצמצום האיומים.
שגרת היום-יום של הטייסת, לדבריו, משלבת בין הגנה מתמשכת על שמי ישראל לבין כוננויות תקיפה, כחלק מהתמודדות עם מציאות שבה חיזבאללה אינו מתפרק מנשקו בפועל. "אנחנו עושים מה שצריך", הוא מבהיר.
המשימות הראשונות התמקדו בהשמדת סוללות ואמצעי לחימה שעלולים היו לאיים על המטוסים עצמם. לדבריו, מדובר היה בימים מתוחים במיוחד, עם חוסר ודאות גבוה בנוגע לזהות הגורמים שיקבלו לידיהם אמצעי לחימה מתקדמים. למרות הפגיעה המשמעותית ביכולות האויב, סרן ע׳ מדגיש כי אין תחושת ביטחון מוחלטת. "אין שטח לא מאוים", הוא אומר. "גם כתחושה. אנחנו בדריכות תמידית".
הרגעים שבהם מתאפשרת נשימה קלה הם נדירים, אך קיימים. אחד מהם היה במהלך תקיפה משמעותית בעומק סוריה; רגע נוסף התרחש במבצע בצפון, כאשר הוביל מטס שמטרתו למנוע תגובת חיזבאללה לאחר חיסול בכיר. לפנות בוקר הושמדו טילים שיועדו לשיגור - פעולה שהסתיימה בחזרת כל המטוסים בשלום. "לראות את התוצאה - זה היה משמעותי. תחושת גאווה לכל מי שלקח חלק".
"בחיל האוויר אנחנו מרגישים הכי חירניקים שיש"
עם פרוץ המתקפה מצא עצמו רס"ן י׳ בדרכו דרומה, לאחר ששימש סגן מפקד טייסת ב׳. לדבריו, מתקפה בסדר גודל כזה לא הייתה צפויה, וההפתעה הייתה משמעותית - גם עבור אנשי חיל האוויר. המעבר מהשגרה למציאות של מלחמה לא התרחש ברגע אחד. "זה לא עניין של שניות", הוא מסביר. "זה תהליך שמתחיל עוד בדרך לבסיס. האסימונים נופלים לאט. גם כשאתה באוויר - בהתחלה לא מבינים לגמרי את מה שרואים. זה נראה כמעט כמו סרט".
ההכשרה שקיבל לא נועדה בדיוק לתרחיש כזה, אך לדבריו, מערך מסוקי הקרב מתאמן באופן שוטף על תרחישים מורכבים, והוא עשה כל שביכולתו כדי למזער נזקים ולסייע לכוחות הקרקע. המלחמה טרפה את הקלפים גם ברמה התפיסתית. אם עד 7 באוקטובר סברו בצה"ל כי ניתן לצמצם את מערך מסוקי הקרב, הרי שהלחימה בעזה, בלבנון ובאיו"ש הוכיחה, לדבריו, את ההפך הגמור. אנשי הטייסת התריעו עוד קודם לכן מפני הקטנת המערך, והאירועים בשטח חיזקו את טענותיהם.
לדבריו של רס"ן י׳, מסוקי הקרב מעניקים יתרון ייחודי בלחימה בשטח צפוף, במיוחד בתרחישים הדורשים חבירה הדוקה לכוחות הקרקע. "אנחנו סוג של נציגי הירוקים בשמיים והכחולים על הקרקע", הוא אומר. "בחיל האוויר אנחנו מרגישים הכי חירניקים שיש. אנחנו רואים בעיניים - אנשים, אש, תנועה. זה שונה לגמרי ממערכים אחרים".
העשייה המבצעית של הטייסת במהלך המלחמה הייתה אינטנסיבית: סיוע לאתרי תותחים של חטיבות בקו, מכות מנע במקרים של זיהוי אויב מתקרב, וסיכולים ממוקדים. מאז הפסקת האש היקף הפעילות פחת, אך במהלך הלחימה בוצעו גם חיסולים של מחבלי נוח’בה מה-7 באוקטובר ושל בכירים מצמרת חמאס.
גם סוגיית המעבר לדגם האפאצ׳י החדש עלתה על הפרק. רס"ן י׳ מבהיר כי מדובר בכלי ותיק שעבר התאמות ושדרוגים, וכי החלפה מלאה צפויה רק סביב שנת 2030. "בכנות", הוא מסכם, "גם האפאצ׳י הישן עושה עבודה טובה ומעולה".
"חיל האוויר לא עושה שום דבר ‘אהלן אהלן’"
לדבריו, חיל האוויר ביצע בתימן מספר רב של תקיפות, כאשר המורכבות הראשונית הייתה גבוהה במיוחד. ככל שהפעילות התמשכה והטייסת "התחככה" בזירה, המודיעין השתפר ורמת הביטחון עלתה, אך גם אז כל משימה בוצעה בזהירות מרבית. המרחק החריג הציב אתגר משמעותי. הטיסות כללו תדלוקים מרובים בדרך, משך טיסה ארוך במיוחד וקוקפיט צפוף, המחייב היערכות פיזית ומנטלית קפדנית. "צריך לישון טוב, לאכול טוב ולהגיע עם ריכוז מלא", הוא אומר. "זה לא כמו משימות תובלה, שבהן התנאים מאפשרים יותר מרחב".
זמן הטיסה, לדבריו, מספר שעות הלוך-חזור - תלוי ביעד המדויק. אך האתגר המרכזי אינו רק משך הזמן, אלא עצם הריחוק מהבית. כל תקלה טכנית, בעיית דלק או איום בלתי צפוי מתרחשים הרחק מאוד מגבולות ישראל, ומחייבים מוכנות מלאה לכל תרחיש. בתקופות הראשונות פעלה הטייסת עם צי מטוסים גדול יותר, אך בהמשך הותאמה הכמות לאופי המשימה וליעדים שנקבעו. "זה תלוי לגמרי במשימה", מסביר סרן ד׳. "מה המטרות, ומה הכוונה של חיל האוויר וישראל".
מעבר לאתגר המבצעי, לפעילות בתימן הייתה גם משמעות אסטרטגית רחבה. היכולת של חיל האוויר להגיע למרחקים כאלה, ולבצע תקיפות מדויקות בזירה רחוקה, נתפסת בעיניו כמקור לגאווה גדולה. "חיל האוויר לא עושה שום דבר ‘אהלן אהלן’", הוא מדגיש. "הכול מתוכנן, עם המון חשיבה".
לדבריו, בתחילת המלחמה הגיעו לטייסת נציגים מצבאות זרים, שביקשו ללמוד מהניסיון הישראלי בניהול מערכה מורכבת ורב-זירתית - גם באוויר וגם בתת-קרקע. "יש הערכה גדולה ליכולות של חיל האוויר", הוא אומר. "כל פעם אנחנו עולים עוד מדרגה ומראים שגם את זה אנחנו יודעים לעשות".
סרן ד׳ עצמו השתתף במספר משמעותי של תקיפות בזירה התימנית, אם כי אינו יכול לנקוב במספר המדויק. מעבר להיבט המבצעי, הוא מדגיש גם את תפקידו כחלק מצוות התכנון של הטייסת - בהכנת המשימות ובהוצאתן לפועל, גם כאשר אינו זה שטס בפועל. "זו תחושת הצלה", הוא מסכם. "ורעב לעשות עוד. להמשיך להשקיע כדי שכל מי שעולה לאוויר יעשה את זה בצורה הטובה ביותר, שנשמיד, נגרע מהאויב - ונחזור שלמים".
"ראינו את התקיפה בלייב מהמחשב, זו הייתה תחושת גאווה"
זירת איראן, ששבה לאחרונה למרכז תשומת הלב העולמית, הייתה אחת המורכבות והרגישות שבהן פעל חיל האוויר במהלך מלחמת "עם כלביא". טייסת 200 של מערך הכטמ"מים נטלה חלק מרכזי בפעילות שנמשכה ימים ארוכים, תוך חדירה עמוקה לשטח אויב באמצעות כלים לא מאוישים.
בליל המבצע נכנס סגן א׳ למשמרת בשעה שש בערב, יחד עם שתי פקמ"ציות (פקידות מבצעיות) שלא ידעו מה עתיד להתרחש. בעבודה אינטנסיבית של כלל המעטפת המריאו באותו לילה ארבעה כטמ"מים למטס התקיפה שפתח את מבצע "עם כלביא". הצוות בחמ"ל הבין שמשהו חריג מתרחש, אך היעד - איראן - נחשף בפניהם רק כאשר הטלפונים החלו לצפצף מחוץ לחדר המבצעים. את התקיפה עצמה צפו בזמן אמת ממסכי המחשב. "זה היה מאוד מרגש", מתאר סגן א׳. "תחושת גאווה של הטייסת".
בשעות הלילה זיהה אחד הכלים את האיום והשמיד אותו. "הבנו שעשינו את העבודה", הוא אומר. "הסרנו איום". לדבריו, השימוש בכלים לא מאוישים בעומק איראן היווה צעד חסר תקדים, ששיבש את תוכניות האויב והפתיע אותו. גם בהיבט ההגנה האווירית, מציין סגן א׳, האויב לא היה ערוך להתמודדות עם כמות הכלים שהופעלה - דבר שאפשר למטוסי הקרב לפעול ללא אובדן.
במהלך המבצע הופקו לקחים רבים, בעיקר בנוגע להתמודדות עם דילמות מבצעיות ממרחק כה גדול. "מלמדים אותנו כל הזמן להשתפר", הוא אומר. "למדנו על בשרנו". לסיכום, סגן א׳ מבהיר כי הכלים עצמם עמדו במשימה ולא איכזבו. "יצאתי מאוד גאה מהשבועיים האלה".
התרעות פיקוד העורף