לפי דיווחי התקשורת הממלכתית בדמשק, הצבא הסורי השתלט גם על העיר הצפונית טבקה ועל הסכר הסמוך לה, וכן על סכר “החירות” הגדול, שנודע בעבר בשם אל־בעת’. מנגד, הרשויות הכורדיות טרם אישרו את אובדן השליטה בנקודות האסטרטגיות הללו, והבהירו כי ימשיכו להילחם במטרה לשמור על העיר ועל שדה נפט נוסף בסביבתה. חברת הנפט הסורית מסרה כי שדות הנפט הסמוכים, רסאפה וסופיאן, נכבשו אף הם, וכי ניתן להחזירם לפעילות.
אלעד הצביע גם על ההקשר העדתי הרחב שבו מתרחשת ההתפתחות. "ההתפתחות הזו מתרחשת על רקע רגיש במיוחד. מעשי טבח שנעשו לאחרונה כלפי עלווים ודרוזים, לצד הפגיעה בכורדים, יוצרים חרדה קיומית בקרב מיעוטים בסוריה. החשש הוא לא רק מאובדן כוח פוליטי, אלא מהפיכת תהליך 'השבת הריבונות' למסע דיכוי רב־אתני. בכך טמון הסיכון המרכזי של המהלך: שיקום מדינתי מואץ עלול להצית אלימות רחבה דווקא בשלב שבו סוריה מבקשת יציבות", אמר.
בהיבט הבינלאומי, הוא תיאר דילמה חריפה בוושינגטון. "עבור ארה״ב, מדובר בדילמה חריפה. מצד אחד, מורשת המאבק בדאעש והברית עם ה־SDF; מצד שני, הכרה במציאות חדשה בדמשק ורצון להימנע מהסתבכות. התוצאה היא מדיניות של הרחקת אש – טיסות הרתעה, מסרים דיפלומטיים – ללא נכונות לעימות ישיר. בעיני הכורדים, זו עדות נוספת לכך שוושינגטון תומכת עד שהמחיר עולה, ואז נסוגה. הדימוי הזה, שנצרב גם בזירות אחרות במזרח התיכון, מחליש את אמינותה האזורית".
גם בישראל עוקבים אחר ההתפתחויות בזהירות. "ישראל מתבוננת מהצד בדריכות. בטווח הקצר, היחלשות הכורדים עשויה לצמצם חיכוך עקיף עם טורקיה, ואם הממשל החדש בדמשק יתרחק מאיראן – זהו רווח ברור. אך בטווח הארוך, התחזקות מדינה סורית ריבונית ומתפקדת, גם ללא אסד, מהווה סיכון אסטרטגי. לכן ירושלים תעדיף להישאר בצל: להעמיק מודיעין, לשמר חופש פעולה אווירי ולטפח קשרים שקטים עם מיעוטים, תוך העדפת אי־יציבות נשלטת על פני סוריה חזקה ומאוחדת", אמר.
התרעות פיקוד העורף