מרוב עיסוק ב"דובים" - היער ממשיך להיחבא אל הכלים: הרבה ידיעות חדשותיות מכל זירה בנפרד, והמון עיסוק טקטי בפרטי הפרטים בכל נושא (משום מה חוץ מהנעשה בסוריה).
בגדול, הממשל הנוכחי בארצות הברית החליט על MAKE AMERICA GREAT AGAIN ומשנה את מדיניות החוץ המסורתית ששנים הייתה נהוגה בוושינגטון ובעולם, למדיניות כוחנית של דומיננטיות מובהקת ושל שליטה על משאבים ומקורות אנרגיה, וכל זאת כמשקל נגד לרוסיה ולסין.
המאבק הזה משתרע על פני מספר יבשות ומספר רב של זירות:
2. וונצואלה (המאבק על מחצבים, על החצר האחורית במרכז ודרום אמריקה וניטרול העורף האסטרטגי של רוסיה איראן וסין).
3. האו"ם (המאבק על ההגמוניה הדיפלומטית בעולם).
4. איראן (מיטוט מובילת התיאולוגיה המתנגדת ונקודת האחיזה של רוסיה וסין במזה"ת).
5. עזה (ניטרול מוקד בעירה שיטתי שמאיים על מוצב החלוץ האמריקאי באזור (ישראל)
6. סוריה (כנייר לקמוס ליצירת, בתפיסה האמריקאית, של מרחב השפעה אמריקאי כתחליף לזה האיראני).
7. אוקראינה (לא מבחירה אלא ירושה וכאמצעי וכמנוף להתעמת עם אירופה).
8. ים סין.
זוהי המסגרת המערכתית לכל מה שאנו רואים בכל אחת מהזירות, וממנה יש לגזור את המסקנות והניתוחים:
1. ישראל היא השותפה האולטימטיבית של ארצות הברית בזירת המזה"ת, ולעיתים המוציאה לפועל מאחורי הקלעים ולפניהם. התיאום הוא הדוק, רב מימדי ושיתוף הפעולה חסר תקדים ביחס לעבר ולנהוג לאורך שנים ארוכות.
2. הוצאת המשטר הנוכחי באיראן מהמשוואה אינה רק בהסתכלות מזרח תיכונית. מדובר בהוצאת רכיב מאוד משמעותי באחיזה של רוסיה ובין במרחב ובפתיחת הפתח לעידן של PAX AMERICANA 2 שבו ההגמוניה האמריקאית היא מוחלטת.
תוצר לוואי משמעותי הוא סדר אזורי חדש במזה"ת, שבו לא רק שנוטרל "ראש הנחש" וצינור החמצן לשליחיו דוגמת חמאס, חזבאללה והחותים, אלא שאיראן החדשה היא זו שתהיה בן החסות המועדף של ארצות הברית בכל ההיבטים (כולל במחצבים ומינארלים) ועל חשבון המדינות הדומיננטיות שניסו לרגע (ועדיין מנסות) לכונן הגמוניה משותפת שלהן תוך חלוקת אזורי החסות ביניהן (סעודיה, טורקיה וקטאר) - זו גם אחת הסיבות המרכזיות להתנגדות העזה שלהן לפעולה צבאית אמריקאית באיראן.
אז מה בעצם הסיפור כאן? התשובה היא זירת המאבק הנקראת או"ם. בשבוע האחרון הודיעה ארצות הברית, באירוע שלא זכה לכותרות רבות אצלנו, על החרמת למעלה מ-60 ועדות ותתי ועדות של האו"ם, שבחלקן היא הייתה המממנת והנציגה הדומיננטית.
במקומו, מנסה טראמפ לגייס למעלה מ-60 מנהיגי מדינות (שרבים מהם קיבלו הזמנות אישיות) ולהערכתי הכנס הכלכלי השנתי בדאבוס שמתקיים השבוע ישמש את טראמפ בדיוק למטרה זו - לגייס ראשי מדינות, כשהמטרה היא הקמת מועצת שלום כלל עולמית במקומו של האו"ם שתסייע, בניצוח אמריקאי, לפתור סכסוכים ברחבי העולם.
4. זירת עזה: הועד המנהל וממשלת הטכנוקרטים - אמצעים לקבלת לגיטימציה עולמית ואזורית להמשך הצעדים ברצועה נגד חמאס, שיקום הרצועה והובלתה המוחלטת ע"י ארצות הברית כולל יישום פרוייקט סאנרייז עליו כתבתי בעבר הלא רחוק, עם יתכן הקמת בסיס אמריקאי אזורי ונוכחות פלסטינית מצומצמת בעיר חדשה שתוקם במרחב רפיח (ובכלל זאת הגירה מרצון אל מחוץ לרצועה).
5. זירת סוריה: ביסוס המשטר הנוכחי (על אף חוסר שביעות הרצון מפעיליו הרצחניים) ככלי ליצירת רצף טריטוריאלי משמעותי, וחסימת כניסתם של גורמי התנגדות וטרור וכמקור לרווחים כלכליים מהשיקום המתבקש. בהקשר הזה, ארצות הברית אמנם אינה דורשת מישראל כל נסיגה, אבל בהחלט רואה את סוריה כיישות אחת מאוחדת, למרות המלאכותיות הקיימת בה כתוצר של הסכמי סייקס פיקו.
על הדרך יש גם גילויים מעניינים: רוב השחקנים המזרח תיכוניים חשפו בשבוע האחרון את פרצופם האמיתי. אנו אמנם כמעט שלא מדברים על זה, אבל תמיכתם בשימור המשטר הנוכחי באיראן (לאחר שנים ארוכות שהם רק התלוננו עליו וזכו לגיבוי ולחימוש אמריקאי מולו) חשפה לטראמפ את פרצופם האמיתי ואת הדיבור המסורתי בשני קולות, בדגש לסעודיה, לקטאר ולטורקיה.
התרעות פיקוד העורף