גיא היה לוחם בסוללה ב' בגדוד. מפקד הסוללה היה אז סרן ש'. בשעות הצהריים הועמד גיא למשפט משמעתי בפני מפקד הסוללה, שהחליט להטיל עליו עונש ריתוק של שבוע ימים לבסיס. על פי עדויות של חיילים ששירתו בגדוד, גיא יצא נסער מהמשפט. הוא כעס על העונש ועל ההליך. "הוא לקח את נשקו האישי ועזב את מתחם מפקדת הגדוד", משחזר היום לוחם ששירת אז בגדוד.
כאן הדעות חלוקות בין חיילים ומפקדי הסוללה, שאינם זוכרים - בשל העובדה שחלפו 29 שנים - אם גיא היה אמור להגיע לבצע שמירה במתחם "הבונקר" של הגדוד, או שהוא הגיע למשפט מעמדת השמירה בבונקר.
לעובדה זו יש משמעות רבה. עמדת "הבונקר" הייתה מחוץ לשטח מפקדת הגדוד, באזור המורדות לכיוון נהר הירדן. מחנה הרעם היה שוכן מערבית לבריכת המשושים, בשטח הכביש שבין צומת בית המכס ליישוב חד־נס ברמת הגולן. בשנים האחרונות צה"ל פינה את שטח המחנה, וכעת הוא מרחב נטוש ועזוב.
"כבר במהלך הערב התחלנו את החיפושים אחרי גיא חבר. תחילה בשטח המחנה, ואחר כך בשטח סביב הבסיס - אזור בריכת המשושים, מורדות הירדן, פארק הירדן ואזור צומת בית המכס", מספר אחד הלוחמים ששירתו אז בגדוד. "אנחנו חשבנו שהוא נפקד מהיחידה אחרי המשפט, שהוא לקח את כלי הנשק שלו ונעלם מרצונו", מספר אחד ממפקדי היחידה בשיחה עם מעריב.
ראשית, הכוחות והאמצעים שעמדו בפני משטרת קצרין היו מוגבלים ביותר - תחנת משטרה קטנה בפריפריה. לכן תיק החקירה ומבצע החיפושים הועברו למרחב הגליל. שם ראו עין בעין עם הצבא את היעלמותו של גיא כאירוע של היעדרות מרצון: חייל שנפרד מיחידתו בשל המשפט המשמעתי ועונש הריתוק שנגזר עליו.
חלף זמן יקר עד שבמערכת שינו את הדיסקט, וגם אז המוצא היה בכמה כיוונים. "חשבנו שהוא שם קץ לחייו. הערכנו שהוא התאבד באחת הפינות המבודדות במחנה. במשך ימים בררנו את הבסיס, הפכנו כל אבן, סרקנו צמחייה ובורות", סיפר אחד הלוחמים.
הכיוון השני היה שגיא הגיע לאזור צפת. "דיברו על זה שהוא בקברי צדיקים בצפת ובגליל. מצאנו בין החפצים שלו ספרים שעסקו בשינוי זהות, ואני עצמי חייתי במחשבה שגיא חי ובחר להיעלם תוך שהוא בונה זהות חדשה לעצמו", סיפר בשיחה עם מעריב אחד ממפקדיו.
"ההבנה הייתה שאם גיא שלח יד בנפשו, אם הוא נכנס בטעות לשדה מוקשים ברמת הגולן ונפגע מפיצוץ מוקש, או אם מישהו עומד מאחורי היעלמותו - יהיה קשה, בתנאי השטח של מערב הגולן שבו יש צמחייה סבוכה, אזורים מבודדים וחיות בר משוטטות, ששלד אדם ישרוד לאורך זמן. אולם ההבנה הייתה כי כלי הנשק, כמו גם הנעליים הצבאיות, אמורים להישמר לאורך זמן רב", אומר תנ"צ יהודה סולומון.
לכן גם המשטרה וגם האוגדה המרחבית של צה"ל ברמת הגולן - אוגדה 36, שגדוד התותחנים שבו שירת גיא חבר פעל תחת אגד הארטילריה 282 של האוגדה - יצאו למספר מבצעי חיפושים נרחבים כדי לאתר את כלי הנשק של גיא חבר.
"היו לנו הרבה בעיות עם זה. ראשית, לא כל השטח היה פתוח. חלק מהמקומות הם שדות מוקשים, ואי אפשר היה להכניס חיילים ושוטרים לסרוק אותם פיזית. בנוסף, האזור מלא בבורות ומערות קטנות ונסתרות לעין, ויש בו צמחייה סבוכה מאוד. הייתה גם בעיה נוספת: ניסיונות להפעיל מגנומטרים לאיתור מתכות לא פעלו בשטח, בשל העובדה שהאדמה היא אבן בזלת והמגנומטרים רגישים לבזלת", אומר יהודה סולומון.
גם מפקד בכיר בפיקוד הצפון מאשר בשיחה עם מעריב את הקשיים שעליהם הצביע קצין המשטרה. "אני בכל כמה חודשים הנחיתי לקחת חטיבה של לוחמים מהאוגדה לכמה ימי חיפוש במרחב שבו נעלם גיא חבר. אנחנו הבנו כי מציאת כלי הנשק של גיא תביא לפתרון התעלומה", אומר הקצין הבכיר.
"במהלך מבצעי החיפושים הפעלנו את חיל האוויר, שצילם ברזולוציות גבוהות שטחים רבים באזור, ובכלל זה את שדות המוקשים שלא ניתן היה לסרוק רגלית. במשך ימים אנשי מקצוע מאגף המודיעין, שבחנו תצלומי אוויר, סרקו את הצילומים כדי למצוא רמז לגיא ולכלי הנשק שלו".
גם במשטרה וגם בקרב מי ששירת בגדוד 334 ובאוגדה 36 דאז מספרים כי המרחק בין טובא־זנגריה לבסיס היה קצר ביותר, וכי גם המרחק מהבונקר של התחמושת - שככל הנראה לשם היה אמור להגיע גיא - היה קצר מאוד למעבר גשר "הדודות" שעל הירדן ההררי, שממנו מגיעים לשכונות המזרחיות של הכפר הבדואי.
אבל איש לא חשב, כך נראה, כי הפתרון לתעלומה נמצא בכפר, שאומנם זכה למוניטין מפוקפק בצפון בשל מעשי עבריינות שיצאו ממנו, אך איש לא העלה בדעתו שמי מאנשיו יהיה מעורב ברצח או בהיעלמות של חייל צה"ל לבוש מדים וחמוש ברובה צה"לי.
"אני מניח שמי שמצא את הרובה לא בהכרח חיסל את גיא. ייתכן שהוא מצא את הרובה לצד הגופה ולקח אותו מבלי לדווח עליה. הסיכוי שרוצח יחטוף וירצח חייל שיצא בסערת רגשות מהבסיס הוא, להבנתי, נמוך ביותר", אומר קצין בכיר לשעבר בפיקוד הצפון, שליווה את פרשת ההיעלמות של גיא חבר במשך שנים רבות.
התרעות פיקוד העורף