התמונה הזו עולה מתוך "הערכה אסטרטגית ימית רבתי לישראל 2024-2025", מסמך שמשרטט את האתגרים, הסיכונים וההזדמנויות של ישראל בזירה הימית בשנים הקרובות.
הערכת המצב מדגישה כי המרחב הימי הפך בשנים האחרונות צפוף יותר, מאוים יותר ומורכב הרבה יותר לניהול. שחקנים מדינתיים ולא-מדינתיים מזהים את הים כזירה נוחה לפעולה: פחות נוכחות אזרחית, קושי באכיפה רציפה ורגישות גבוהה של תשתיות.
עוד קובע המסמך בניגוד לעימותים יבשתיים ברורים, הזירה הימית מאופיינת בטשטוש גבולות: פעילות "אזור אפור", חיכוכים שאינם מגיעים לסף מלחמה, ושימוש באמצעים עקיפים. זהו מרחב שבו קשה לייחס אחריות, וקשה עוד יותר להגיב באופן מידתי ומרתיע. המסמך מתריע כי מגמה זו צפויה להעמיק. גורמים עוינים עשויים להעדיף את הים כזירת פעולה דווקא משום שהוא מאפשר פגיעה משמעותית - מבלי להיגרר בהכרח לעימות ישיר ומוצהר.
מחברי המסמך קובעים כי אחד הדגשים הבולטים בהערכה הוא שהזירה הימית אינה רק עניין צבאי. מדובר במרחב שבו משתלבים ביטחון, כלכלה, אנרגיה, סביבה ויחסי חוץ. החלטות בזירה הזו משפיעות על קשרים אזוריים, על מיצוב בינלאומי ועל יכולת הפעולה של ישראל בזירות אחרות. בהקשר הזה, המסמך מדגיש את החשיבות של הסתכלות הוליסטית: לא רק מה חיל הים עושה, אלא איך המדינה כולה מתכננת, מתכללת ומנהלת את המרחב הימי שלה.
אחת המסקנות המרכזיות של ההערכה של החוקרים היא שהאתגרים הימיים של ישראל אינם זמניים או נקודתיים, אלא מבניים. הים כבר אינו "העורף השקט", אלא מרחב פעולה דינמי שמחייב תשומת לב מתמשכת, השקעה ותיאום בין גופים אזרחיים וצבאיים.
המסמך קורא לשינוי תפיסתי: לראות בים מרחב אסטרטגי לכל דבר, לא נספח של הזירה היבשתית. שינוי כזה דורש לא רק אמצעים, אלא גם סדרי עדיפויות, חשיבה בין-תחומית וקבלת החלטות לטווח ארוך. מחברי המסמך קובעים "המסר המרכזי ברור: מי שימשיך להתעלם מהים - עלול לגלות מאוחר מדי שהוא הפך לחזית המרכזית הבאה".
התרעות פיקוד העורף