האמריקאים רוצים "ערפל מכוון"
לדברי יגור, הדיון התקשורתי בישראל, שהתמקד בשבועות האחרונים בשאלת כן או לא תקיפה אמריקנית, ובאופן ביצועה, הוא צפוי ואף עלול להיות מיותר. "לא הרביתי לדבר על הנושא, כי אני חושב שהדיון הזה צפוי ואולי אף מיותר. מדוע? כי אף אחד מהפרשנים לא באמת יודע מה עובר בראשו של טראמפ או לחילופין מה הן תוכניותיה של ארצות הברית ובוודאי את המענה לשאלת השאלות - מתי", הוא אומר.
יגור מוסיף כי ייתכן שדווקא העיסוק הציבורי האינטנסיבי הוא חלק מהאסטרטגיה האמריקנית עצמה. "ואולי בכלל ארצות הברית מבינה שזה יהיה העיסוק החדשותי ומעוניינת בו ליצירת הערפל בו היא מעוניינת ‘ערפל מכוון’", הוא מסביר.
הדברים שכבר קורים בשטח
לכן, לשיטתו, נכון יותר להתמקד במה שכבר ניתן לדעת ובהשלכות שכבר ניתן להסיק. בראש ובראשונה, הוא מצביע על מהלך אמריקני סדור שנבנה בשבועיים האחרונים.
"ארצות הברית בנתה בשבועיים האחרונים את התיק המשפטי והדיפלומטי לפעולה צבאית: הידיעות והסרטונים שנחשפו על טבח ההמונים, כולל דו"חות של ארגונים בינלאומיים ובכללם האו"ם, הם חלק מזה. גם הלכאורה משא ומתן עם הדרישות האמריקניות הנחרצות גרעין, טילים, טרור שאיראן סירבה להן, הוא חלק מזה. נתנו אפשרות, איראן סירבה".
נקודה שנייה אליה מתייחס יגור היא הגברת הלחץ הישיר על אנשי משמרות המהפכה: "הגברת הלחץ על אנשי משמרות המהפכה הגדרתם כארגון טרור הצפויה היום על ידי עשרים ושבע מדינות האיחוד האירופי אינה דבר של מה בכך. יש לשער שאלו הן מדינות המקלט שאליהן שאפו אנשי משמרות המהפכה לברוח עם נפילת המשטר, וכעת הדרך הזו חסומה בפניהם משפטית - למעט אולי אם יערקו ויבקשו רשמית מקלט מדיני. מעניין מה יבוא קודם - שרידות המשטר או השרידות האישית".
טורקיה פספסה
לדבריו, ההתנהלות הזו חושפת דיבור כפול. "המסיכה ירדה והדיבור בשני קולות נחשף, במיוחד כשהמשטר האיראני היה במשך שנים הדמון שהן ציירו למערב ובזכותו קיבלו כספים, בסיסים וחימוש רב. בכלל, כדאי שנשנה אצלנו טרמינולוגיה ואת ההסתכלות המדינית הישנה שלנו על האזור".
יגור קושר את הזירה האיראנית גם למתרחש בסוריה ובכורדים. "טבח הכורדים בסוריה, בסיוע טורקי, מעורר דמיון לטבח האזרחים באיראן. ארצות הברית רואה וזוכרת", הוא אומר, ומוסיף כי יש לשים לב גם למהלך אמריקני נוסף: "תשומת לב שבחסות הנושא האיראני ארצות הברית מעוניינת בקרוב להוציא את כל כוחותיה - האלף שנשארו - מסוריה. האם זו נטישת סוריה לגורלה? נחכה ונראה".
"המשטר האיראני הנוכחי נמצא בכיוון אחד"
בהקשר הצבאי הרחב, הוא סבור שהתמונה ברורה: "סדר הכוחות שריכזה ארצות הברית, והאמירות הנחרצות בגנות המשטר האיראני, כולל הדברים החריפים של הקנצלר הגרמני אתמול, לא מותירים מקום לספק כי המשטר האיראני הנוכחי נמצא בכיוון אחד".
לדבריו, יש להפנות מבט גם למדינות שבמרחב האחורי של איראן, "מדינות בעורף האיראני - אזרבייג’ן ועוד". הסוגיה המרכזית, לשיטתו, נוגעת למחאה הפנימית באיראן. "סעיף אחרון הוא לגבי המחאות באיראן. זה המרכיב המרכזי לכל שינוי משטר - חייב לבוא מבפנים. רבים טוענים ש’המחאה דעכה’ בעקבות הדיכוי האכזרי. טענתי היא שהמחאה לא דעכה אלא להפך - הזעם על הטבח ועל המשטר רק התעצם", הוא אומר.
יגור סבור כי אופי המחאה השתנה. "מה שהתחיל כמחאה כלכלית על תנאי מחיה בסיסיים כבר הופך בלבבות ובמוחות למשהו אחר שמזכיר יותר את סוף ימיו של משטר השאה באלף תשע מאות שבעים ותשע. במובן הזה המחאה רק נכנסה לבתים ומסתתרת, עד שפעולה אמריקנית חיצונית תספק לה את הדלק המחודש ליציאה שוב החוצה, כשהפעם מחלקת הדיכוי של המשטר כבר תיפגע אנושות".
לסיום, הוא שב ומדגיש כי ניסיונות לנבא את לוחות הזמנים או אופי הפעולה אינם מועילים. "ניסיון לשער את הסוד הכי שמור במערכת - מתי ואיך - המושפע בשלב הזה מנסיבות אמריקניות גרידא, יהיה בבחינת ניחוש ולכן מיותר, וכל הערכה טובה בעניין הזה. המשך בוודאי יבוא", הוא מסכם.
התרעות פיקוד העורף