לדבריו, זו הייתה מציאות שקשה היה להסביר לציבור בישראל: "זאת הייתה סיטואציה שבישראל ולא תמיד הצלחנו להסביר לציבורים שונים בישראל - והם לא הצליחו לקבל - שבעצם סינוואר לא רוצה עסקה".
במצב כזה, מסביר הירש, לא היה לסינוואר שום תמריץ ללכת להסכם: "למה אני צריך ללכת לעסקה עכשיו? בואו נמשיך גם לקרוע את החברה הישראלית וגם להמשיך להשיג הישגים מדיניים והוא לא מיהר לעסקה. הוא רצה עשר שנים של משא ומתן. זה מה שהוא רצה".
בישראל, לעומת זאת, התפתח לחץ ציבורי כבד. "ואצלנו צעקו ‘עכשיו עכשיו׳ וסיפרו סיפורי מעשיות שהחמאס דחף לפה בתור התעמולה שלו, כאילו אנחנו לא רוצים עסקה", אומר הירש, ומבהיר כי בפועל המציאות הייתה הפוכה: "כשבפועל הדרישות שלו והדברים שהוא הציב במשא ומתן נועדו כל הזמן להכשיל את המשא ומתן".
הירש מתאר לחץ בינלאומי רחב שנבנה סביב חמאס: "כי הקטרים כבר הבינו שהאמריקאים עומדים על כך שתהיה עסקת שעון. הטורקים, מדינות אסלאמיות רבות, מדינות ערב כולן", ובשילוב עם הלחץ האמריקאי והצבאי - לא נותרה לחמאס דרך מילוט.
"ולחץ אמריקאי מסיבי והכי חשוב - לחץ צבאי מאוד מאוד כבד של צה"ל ושב"כ - כל הדברים האלה כולם, עם התקפות שלנו בכל המזרח התיכון, הראו לחמאס שאין לו ברירה", מסכם הירש.
התרעות פיקוד העורף