יעדי המלחמה של מדינית ישראל ברורים וכוללים מפורשות את פירוק יכולותיו הצבאיות והשלטוניות של חמאס. באשר ליכולותיו הצבאיות, הללו נפגעו קשות במהלך המלחמה, וניתן להעריך שהן כוללות היום נשק קל למכביר וכמויות לא גדולות של נשק "כבד" קרי מרגמות ורקטות. אין ספק שבעודנו דנים בסוגיה, חמאס משתקם.
הסוגיה הזו נמצאת כרגע על המדוכה - פירוק חמאס מנשקו ופירוז הרצועה, כשחמאס מוכן ככל הנראה לגמישות מסויימת במסירת הנשק הכבד (אך אינו מוכן לפירוק כולל).
מה יותר חשוב כעת לישראל - המשילות שלו או הנשק?
אבל, אם נבחן לעומק, נגלה שמקור כוחו של חמאס בעיתוי הנוכחי ובטווח של לפחות שנה/שנתיים מהיום אינו עוד הנשק הצבאי. שלא יובן לא נכון - הנושא קריטי ואין ספק שבעתיד הנשק שבידיו יאפשר לו שוב ליזום מלחמה עם ישראל, אבל בעיתוי הנוכחי, שיקום חמאס מגיע דווקא ממקום אחר: מהאוכלוסיה הפלסטינית עליה הוא שולט ברצועה:
2. היכולת להסתוות בקרב האוכלוסיה-קריטית לשיקום הכוח הצבאי במסווה-שימוש במבנים אזרחיים והיטמעות של חלק ניכר מהפעילים באוכלוסיה.
3. מקור לכוח אדם חדש לזרוע הצבאית.
לכן, המרכיב המרכזי שחמאס יבקש לשמר, אף יותר מחלק מהנשק שבידיו, הוא המעורבות הגבוהה שלו בתווך האזרחי בעזה. המודל הוא מודל חיזבאללה בלבנון, קרי-מדינה בתוך מדינה, והכנת התשתית לשלטון עתידי אם יזדקק לתפיסת השלטון ברצועה מחדש.
ההערכה היא ששלטון חמאס העסיק יותר מ-50,000 פקידים ושוטרים, מורים, מהנדסים, כבאים ומורים, ולצידם גם פקידים שמקבלים שכר מהרש"פ ללא תפקיד מוגדר. למספרים האלו יש משמעות אחת ויחידה: לועדה הטכנוקרטית לא תהיה ברירה אלא להעסיק אנשי חמאס (!).
הדבר מגובה גם בהסכם בין המדינות המתווכות לחמאס עצמו, לפיו עובדים של מספר משרדי ממשלה (חינוך, בריאות והגנה אזרחית) יישארו בתפקידיהם וימשיכו בעבודתם, בכפוף לבדיקות ביטחונית שייעשו להם (בניגוד למשרד הביטחון החמאסי שעובדיו ייצאו לגמלאות). המנגנונים האזרחיים האלו קריטיים ליישום שלב ב' בעזה, ורק כשיפעלו תוכל עזה להתחיל לקבל את הכספים הגדולים המיועדים לשיקום מהמדינות הזרות.
מה קורה בפועל בשטח ולאן חותרת ארה"ב בעניין?
אבל, למרות האמור לעיל, לחמאס בעיה אחת יש והיא משמעותית. בדרכו לשיקום המיוחל של הרצועה, שצפוי בראייתו לסייע משמעותית בביסוס שלטונו ברצועה, ניצב היקף ההרס ברצועה. רצועת עזה הרוסה ברמה כזו שאינה מאפשרת תנאי מחיה סבירים לאוכלוסיה (שלא באוהלים), בוודאי לא למשך הנדרש מעבודות השיקום בה הצפוי לעמוד על מספר שנים לפחות.
כל שיקום, יחייב (אובייקטיבית) פינוי של האוכלוסיה גם מהשטח שבשליטתו של חמאס. ארה"ב כבר החלה לעסוק בנושא, וגם לפי המצגות האמריקניות (GREAT ו-SUNRISE) של התכנון הגרנדיוזי לעזה, מופיע המינוח רילוקיישן זמני, והאפשרויות המוצגות הן מעבר לאזורים מוגבלים ומאובטחים ברצועה, דוגמת העיר החדשה שתוקם במרחב רפיח ("העיר הירוקה") או הגירה מרצון אל מחוץ לרצועה.
באשר לאופציית רפיח: שטח רפיח עצמו עומד על 64 קמ"ר, ואוכלוסיית עזה כוללת כ-2 מיליון איש. דחיסת כל האוכלוסיה ברפיח משמעותה כ-35,000 איש לקמ"ר, שזוהי צפיפות העולה על זו שהייתה בעיר עזה לפני המלחמה (שנחשבה לאחת הצפופות בעולם). זאת ועוד, תשתית המים, הביוב והחשמל כנראה תתקשה לתמוך בהיקף כה רב של אנשים לאורך זמן, ותידרש הלכה למעשה עיר חדשה.
מכאן סביר להניח שיידרשו כפי הנראה גם פתרונות דיור זמניים מחוץ לרצועה. כך, מפרטת התוכנית האמריקנית גם הצעה למענק של 5000 דולר לכל פלסטיני שיבחר לעזוב, בתוספת סובסידיות לכיסוי שכר דירה למשך ארבע שנים במדינת היעד ואספקת מזון לשנה.
לבעלי קרקעות בעזה יוצע "טוקן דיגיטלי" המייצג את ערך הנדל"ן שלהם כיום, שבו יוכלו להשתמש כדי לממן חיים חדשים במקום אחר בתמורה לויתור על זכויות הפיתוח בקרקע. מי שיבחר להישאר ברצועה, יגור כפי הנראה ביחידות דיור קטנות (30 מ"ר) תוך דחיסת האוכלוסיה לאזורים שינוהלו ע"י חברות אבטחה פרטיות, וכניסה אליהם תהיה בחסות בידוק ביטחוני מחמיר.
ההצעה האמריקנית, כמו גם ניתוח אובייקטיבי של הנדרש בשטח לצרכי שיקום (בוודאי כזה העולה בקנה אחד עם החזון האמריקני לרצועה), תורמים להערכה לפיה מיד עם פתיחת מעבר רפיח לשני הכיוונים (מצרים מחויבת בהסכם תוכנית טראמפ לפתוח מעבר חופשי ליציאה מעזה ולכניסה אליה), יהיה ביקוש רב ליציאה מעזה (יציאה שנזכיר שכבר החלה בתחילת המלחמה בהוצאת פצועים וביציאה של רבים מבני המשפחות של חמאס עצמו).
מכאן האפשרויות הפתוחות הן (כל אחת בנפרד או שילוב שלהן):
א. ניסיון של חמאס למנוע בכוח יציאה, דבר שיחייב התערבות צבאית ישראלית.
ב. מחלוקת בתוך חמאס ויציאת חלק מפעיליו מהרצועה - הגלייה מרצון של רבים מפעיליו ורבים מבכיריו (שיח רציני בנושא מתקיים כבר בימים אלו ומסתמן שיש ביקוש ליציאה, כשבמקביל יש גם התנגדות של חלק מבכירי הזרוע הצבאית).
ג. הישארות של חמאס באזור שלו עם מעט מאוד אוכלוסיה. לא רק ציר ההכנסות ייפגע, אלא גם יכולת ההסתוות שלו בקרב האזרחים.
ד. נפילת המשטר באיראן, ועימו גם התוחלת לגב כלכלי וצבאי המשך הדרך.
האם ארה"ב מבינה את חשיבות הוצאת האוכלוסיה מידי חמאס
בשבוע שעבר החליט המשרד לבקרה על נכסים זרים השייך למשרד האוצר האמריקני, להטיל סנקציות על שש עמותות צדקה שפועלות בעזה תחת מעטה אזרחי תמים, אך להעברות כספים למימון הזרוע הצבאית של חיזבאללה.
מדובר לכאורה בעמותות עצמאיות המגייסות כספים מתורמים בחו"ל. ארגונים חברתיים אזרחיים בשמות וואהד, אל נור, קוואפיל, "ידיים רחמניות", אל פלאח ואל סלאמה, שבפועל עובדיהן הם אנשי כוחות הביטחון של חמאס, שדואגים לאספקת פרוייקטים לחבריהם בחמאס. למעשה מדובר בעמותות שכל מטרתן הוא להעביר כספים מחשבונות באירופה לחמאס, שזו בעצם תמיכת האחים המוסלמים.
סביר שהמידע המפליל הגיע ברובו מחומר שלל שתפס צה"ל במהלך המלחמה, והוא סיפק חלון ראווה מצויין הן לנו והן לארה"ב על השימוש שעושה חמאס בתווך האזרחי לצרכי שיקום וישמור שלטונו דה פקטו בשטח, המקבילה העזתית למאפייני הפעילות של חיזבאללה בלבנון.
היות שארה"ב בחרה להידרש לעניין ולהתחיל לטפל בו, מסתמן שהיא מבינה בדיוק מדוע דווקא המרכיב המרכזי הוא עיקר כוחו של חמאס עזה, ומדוע אכן יש להוציא את האוכלוסיה בעזה משליטתו, וזה כלשעצמו סימן מבשר טובות באשר להמשך המערכה בעזה בשיח שבין פירוז מנשק לפירוז מאוכלוסיה, שמלמד שאולי יש הבנה בקרב מקבלי ההחלטות שהדרך להוציא את חמאס מעזה, עוברת בתווך האזרחי ובאמצעות אסטרטגיה של "ייתור חמאס" (קרי, הפיכתו למיותר), שנדונה כאן פעמים רבות מאז תחילת המלחמה.
התרעות פיקוד העורף