על השולחן מספר דרישות של האמריקנים: מסירת 400 ק"ג האורניום המועשר שבידי איראן, התחיבות שלא להמשיך בפרויקט הגרעין, עצירה של פרויקט התחמשות ובניית הטילים הבליסטיים, התנתקות מהפרוקסי וסוגיית ההתנהלות מול מתנגדי המשטר.
מתחת לפני השטח, האמריקאים מוטרדים מהעובדה כי איראן מספקת בעסקאות משולשות (עם רוסיה וסין) דלק, גז ומחצבים נוספים לסינים. הציר של איראן, רוסיה וסין מטריד יותר מכל את הממשל האמריקני.
מה הסיכוי שאיראן תסכים היום או מחר להיכנע לאמריקנים ותוותר על כל אחת מהדרישות שהציבו האמריקנים בפניהם? במערכת הביטחון בישראל מעריכים כי אין לכך כל סיכוי.
במקרה הטוב יעשו האיראנים תרגיל הטעיה לאמריקאים, במקרה הפחות טוב השיחות יקלעו למשבר כבר בתחילתם. העניין כאן הוא לא רק עד כמה האיראנים יתגמשו ויוותרו על כבודם. הענין הוא עד כמה הנשיא האמריקני דונלד טראמפ רוצה להצטייר בהיסטוריה כנשיא שהתקפל, שהיסס, שהפקיר את בני בריתו.
דונלד טראמפ לא אוהב להפסיד והוא לא אוהב עוד יותר להיזכר בהיסטוריה כמי שהפסיד. עכשיו ברור לו שהתקפלות שלו מול איראן זאת התקפלות מול סין ורוסיה ויתר הציר: ונצואלה, קולומביה וצפון קוריאה.
מי שרוצה עוד חיזוק לרצינות של צה"ל קיבל אותה בשעות הערב, כאשר חיל האוויר יצא פעם נוספת לגל תקיפות של מטרות חיזבאללה בדרום לבנון מטרה לשבש את יכולות הארגון לאתגר את ישראל במקרה של הסלמה בין ארה"ב לאיראן. במקרה כזה, האחרונה תבקש להפעיל את שולחיה נגד ישראל או מטרות אמריקניות באזור.