שתיהן כבר לקחו חלק במלחמה. צוערת ש' שירתה בגדוד הרקטי "הרעם" 334, ופעלה בסוריה ובעזה. צוערת ע' משרתת במסלול "מטאור", שבו הלוחמות עוברות מסלול ייעודי לקצונה בחיל התותחנים, והיא לחמה במחנה הפליטים בג'נין. השבוע זעמו בצה"ל בעקבות הקמפיין של האנשים החשוכים בחברה הישראלית, שמתנגדים לשילוב נשים בצה"ל - ועוד בתפקידי לחימה. "מי שאומר את זה לא רואה את השטח וכמה נשים משפיעות", אומרת צוערת ע'.
ואילו צוערת ש' מספרת: "אצלי בגדוד יש יחס של 50-50 בין לוחמות ללוחמים. כל תפקיד הוא שווה ערך בעיניי. אני יכולה להגיע לכל התפקידים. כולם יכולים לעשות הכול". עם זאת, בגדוד הרקטי הדברים קצת שונים: "אצלנו זה מוגדר אחרת. יש תפקיד שרק בנים יכולים לבצע, אבל הרוב פתוח לשני המינים", אומרת צוערת ש'.
"תודה על הזכות שהעניקו לנו להילחם איתם"
הלילה הן יעלו ל"שבוע המלחמה". מדובר במאמץ פיזי לא פשוט לצוערים של קורס הקצינים. "אקטים פיזיים, ניווטים. בכלל, כל הקורס נמשך שמונה חודשים, עם מאמצים פיזיים לא פשוטים", אומרת צוערת ע'. חברתה מוסיפה באשר לאתגרים שלפניהן: "לא יודעת אם לקרוא לזה קשה, אבל זה מאתגר. אתה שם את עצמך בסיטואציות קיצון ואז יוצא מזה. לדוגמה, בסוף המסלול שלי היה לנו מסע סיכום שנמשך כל הלילה. הבנות בדיוק כמו הבנים - סוחבות. לא משנה בן או בת, מסיימים עם אלונקות. אתה מתחיל ואומר לעצמך: הגוף שלי לא יסיים את זה, ובסוף אתה עושה את זה. דברים כאלה אף פעם לא עשיתי בצבא".
לדברי צוערת ע', הקושי לא תמיד היה רק באימונים, אלא גם בפעילות בשטח באזורי הלחימה. "כשאני הייתי בג'נין, זה היה בראש השנה. היינו בתוך בית עם ציוד מינימלי. הייתי חלק מסיכול מחבלים". צוערת ש' מגלה על חלקה בחיסול מספר בכירים בחמאס, בפעילות של סיכול ממוקד, בהם שני מפקדי נוח'בה שפלשו לישראל ב־7 באוקטובר והשתתפו במעשי הטבח: "היו לי אירועים של סיכול הרבה פעילי טרור בג'באליה. התעסקנו בלהרוג אנשים שהתעסקו בחטיפה של חטופים".
"בסיפוחים הייתי איפה שיש גם בנים וגם בנות, וגם איפה שיש רק בנות. אני הייתי שלושה שבועות בעזה. אתה שומע בקשר שאתה עוזר לכוחות מקדימה, ואין סיפוק כזה. אני יריתי 75 פגזים. דיברתי עם חבר שלי בנח"ל והוא הסביר לי שאין סיכוי שהם נכנסים בלי תותחנים. הם יודעים שאם קורה משהו - יש להם אותנו. אין כוח חי"ר שנכנס לפני שאנחנו יוצאים ופותחים לו נתיב תנועה. אתה אחרי כל אירוע שומע בקשר את החי"רניקים שמבקשים לומר לנו תודה על הסיוע והחיפוי שאנחנו מעניקים להם בלחימה, ואנחנו אומרים להם תודה על הזכות שהעניקו לנו להילחם איתם", אומרת בגאווה צוערת ע'.
שתי הצעירות, ש' וע', הן חלק מצעירות "דור הניצחון", שהוכיחו במלחמת חרבות ברזל כי ישראל כבר לא יכולה למלא את משימות הביטחון בכל הגזרות ובכל המערכים - ללא הלוחמות.