בישראל אומרים כי כרגע עניין התקיפה נמצא בהמתנה. משהו בסגנון ההמתנה של 1967 לפני מלחמת ששת הימים, או תקופת ההמתנה לפני מלחמת המפרץ הראשונה מול עיראק ב-1991.
האמריקאים זהירים - הם רוצים לדעת לא איך נכנסים לתקוף באיראן, אלא איך מסיימים את המערכה. מה יהיה בקצה. האמריקאים יודעים וזוכרים איך הם יצאו אחרי עשרים שנה מאפגניסטן ומה קרה בעיראק.
עוד זירה פתוחה היא רצועת עזה. לפי מה שנראה היום, גם כאן זאת שאלה של זמן - מתי צה"ל יידרש לסבב לחימה עצים נוסף בעזה. הבעיה של עזה היא ההתנהלות של הדרג המדיני הישראלי. העובדה כי במשך שנתיים וארבעה חודשים הממשלה לא דנה באמת על איך היא רואה את רצועת עזה ביום שאחרי. מי ישלוט בעזה במקום חמאס? הנורווגים וחיילי פינלנד לא מעוניינים להגיע לעזה כדי להילחם בחמאס ולהחליף את שלטונו. לכן הדרג המדיני הישראלי היה חייב להיות פרקטי ולמצוא אלטרנטיבה שלטונית ליום שאחרי.
לבנון עדיין מדינת טרור. לא רק חיזבאללה, אלא גם ארגונים פלסטיניים אחרים שמשויכים לחמאס. כזה הוא ארגון הג'מאעה האיסלאמית, שאתמול בלילה כוח מיוחד של צה"ל פעל כדי לחטוף את אחד מבכירי הארגון. צה"ל מבין שגם בלבנון הוא יידרש בשלב לא רחוק לפעול כדי לשנות את המצב, ולהביא למציאות אחרת במדינת הארזים. לכל זה יש להוסיף את הזירות מאיו"ש, סוריה ועד תימן. ההבנה היא שמה יקרה באיראן ישפיע גם על כל אחת מהזירות הללו.
התרעות פיקוד העורף