המפלה הצבאית של ישראל ב-7 באוקטובר טלטלה את צה"ל ואת מערכת הביטחון כולה. תפיסות מבצעיות והערכות לגבי היקף האיומים והיקף הכוח הנדרש התבררו כטעות חמורה. ישראל ספגה באותו יום "סטירה מצלצלת", והתחזקה ההבנה כי מערך ההגנה היה חלש וכי הצבא פעל בהרכבים חסרים לנוכח האתגרים. התפיסה של "צבא קטן וחכם" הוכחה כבלתי מספקת אל מול מרכיבי הביטחון הבסיסיים הנדרשים למדינה המתנהלת, כדברי הביטוי הרווח, כ"ווילה בג'ונגל".
צה"ל הבין באיחור כי התנהל באופן רשלני בכל הקשור לניהול כוח האדם במילואים, בהערכת היקף הכוחות ובפריסתם. בצה"ל הבינו כי היה חלש ולא ערוך לקרבות הגנה. תוך כדי המלחמה הבינו כי יש להקים באופן מיידי אוגדה מרחבית נוספת, ולבנות תחתיה עשרות גדודי מילואים שיפעלו כגדודי הגנה מרחבית, גדודי חי"ר קל, גדוד מודיעין שדה ומרכז אש אוגדתי.
בצה"ל זיהו את המרחב העוטף את אוגדת איו"ש כזירה מועדת לפורענות וחלשה בהגנה: ממזרח - בקעת הירדן, מחמת גדר ועד אילת בדרום; וכן את קו התפר - מיישובי עמק המעיינות, ואדי ערה והשרון ועד דרום הר חברון.
חמאס לא המציא את תוכנית הפשיטה הנרחבת על מרחב הגבול ויישובי העוטף. חיזבאללה קידם תפיסה מבצעית דומה שנים לפני כן, והחל לעסוק בה מיד לאחר מלחמת לבנון השנייה ב-2006. באותה תקופה שינה הארגון את תפיסת הייעוד שלו - ממעמד של "מגן לבנון" אל חזון רחב יותר של "שחרור הגליל ואל-אקצא".
"בתרחיש 7/10 נדע לקפוץ מהר"
היו שם חיילים לוחמים שהשתחררו משירות סדיר, יצאו לטיול הגדול וחזרו לישראל אחרי שנתיים - אולי מעט יותר. הם "פספסו" כמה סבבי מילואים, ומהר מאוד צה"ל שלח להם פטור משירות. היו כאלה שנפלטו משום שהפלוגה או הגדוד שלהם פורקו ולא שובצו ביחידות חדשות. היו גם רבים מיוצאי חיל הים - למעשה כמעט כלל הלוחמים בחיל - שלאחר שחרורם לא נקלטו במילואים בחיל הים או במערכים אחרים. גם בחיל האוויר לא מעט חיילים לא שובצו ליחידות מילואים חדשות. בנוסף, היו לוחמים צעירים ברוחם שעברו את גיל ארבעים ושוחררו משירות, למרות שהרגישו שהם חיוניים וכשירים. צה"ל ויתר על רבבות אנשי מילואים. הוא העדיף גרעין קטן ואינטימי בדמות צבא "קטן וחכם" - ואם אפשר, גם זול.
"התפיסה שלנו אומרת שכלל הלוחמים בגדוד יהיו עם כלי הנשק בבית. בתרחיש 7/10 נדע לקפוץ מהר, כשכל אחד כבר מגיע עם ציוד הלחימה שלו - וסט לחימה ונשק", אומר מפקד הגדוד. לוחמי הגדוד החדש ביצעו אימון הקמה ולקחו חלק בפעילות בגזרת קו מכבים בחטמ"ר בנימין. הגדוד פעל במגוון משימות הגנה, מעצרי מבוקשים ופעילות למניעת התארגנות גורמי טרור במרחב.
"צה"ל פספס לאורך השנים לא מעט אנשים איכותיים"
מפקד הגדוד מספר על איכות הלוחמים המרכיבים את הגדוד החדש: "הלוחמים מגיעים מיחידות חי"ר, הנדסה ויחידות מיוחדות. יש לי לוחמים שחלקם בשירות מבחינת הגיל וחלקם חזרו לשירות". הוא מוסיף: "ממוצע הגילאים הוא 37. רובם חזרו מפטור והחליטו שהם רוצים. זו זכות גדולה לראות את האנשים הולכים ברחובות כשברור שרובם לא חייבים".
גם הוא מבין היום את הטעות בניהול המשאב היקר ביותר - ההון האנושי. "צה"ל בעשרים השנים האחרונות שחרר הרבה מאוד לוחמים מסיבות רבות - חלקם נסעו, חלקם כי יחידות התפרקו. הם סיימו תפקידים למרות שהיו מצוינים. חלק מהמשמעות של הקמת גדוד היא למצוא את האנשים המתאימים לכך. אני וסגל הפיקוד של הגדוד ראיינו אלפי אנשים. אני במילואים שנים רבות - מעולם לא ראיתי איכות כזו".
סא"ל כ׳ מנסה ללכת בין הטיפות כאשר הוא נדרש לבקר את המערכת שכשלה במשך שנים: "אני מילואימניק. תפקידי הוא לעשות את הטוב ביותר למען מדינת ישראל. צה"ל פספס הרבה, כי התפיסה עד ה-7/10 הייתה שצה"ל צריך להיות קטן ומיומן - עכשיו התפיסה אחרת. צה"ל פספס לאורך השנים לא מעט אנשים איכותיים, ועכשיו הוא מתקן - וזה חשוב".
סא"ל כ׳ מספר על המשימות שצה"ל דורש מהגדוד בשגרה ובחירום: "זה עוד גדוד חי"ר. הדגש הוא על פעילות בשגרה באיו"ש, כי זו חטיבה שמשויכת לפיקוד המרכז. בחירום הגדוד אמור להתפרס בקו התפר בצפון השרון ולשמש קו הגנה. המשימה לשמור על הבית - זו לא סיסמה מבחינתנו".
הנשק, האפוד והקסדה יימצאו בביתו של כל לוחם בתוך כספת מיוחדת. "אנחנו כרגע בתהליכים של העברת הטפסים. אני מקווה שעוד חודש מהיום זה יהיה כך ונהיה מוכנים לכל אירוע מתפרץ", אומר מפקד הגדוד. הוא מאמין כי מודל האחסון הביתי - ימ"ח בחדר השינה - הוא מודל שמרים גבה ודורש הירתמות מיוחדת לא רק מחייל המילואים, אלא גם מבני המשפחה. "מי שתורם מזמנו ושם מאחור את העבודה והמשפחה - ראוי להערכה".
התרעות פיקוד העורף