במאמר שכתבו טל בארי ודנה פולק ממכון עלמא, לפי ההערכה, איראן תנסה להאריך את משך המערכה מתוך הנחה שלארה"ב חלון זמן מוגבל להפעלת כוח אפקטיבי, וכי התמשכות הלחימה תוביל ללחצים פוליטיים פנימיים, ביקורת בינלאומית ועלויות כלכליות כבדות עבור וושינגטון. בתוך כך, היא עשויה להסתמך על שיתוף פעולה עם גורמים בברית הרוויזיוניסטית, בעיקר סין ו־רוסיה, שיספקו תמיכה בתחומי התודעה, הסייבר, המודיעין והדיפלומטיה.
במישור הצבאי, יעדי התקיפה הראשונים צפויים להיות נכסים אמריקאיים במזרח התיכון, בעיקר בסיסים צבאיים במדינות המפרץ וכוחות אמריקאיים הפרוסים בעיראק. תקיפות אלו עשויות להתבצע באמצעות טילים, כטב"מים ומיליציות פרו־איראניות, במטרה לשבש פעילות מבצעית ולייקר את מחיר הנוכחות האמריקאית באזור. במקביל, הזירה הימית צפויה להיות מוקד מרכזי, תוך ניסיון לפגוע בחופש הפעולה של הצי האמריקאי במפרץ הפרסי ובים האדום, בין היתר באמצעות לוחמה א־סימטרית והפעלת שלוחות אזוריות.
גם ישראל צפויה להוות יעד מרכזי ללחץ איראני, גם אם לא תהיה מעורבת ישירות בלחימה. התקיפות עשויות לכלול ירי טילים וכטב"מים לעבר מטרות צבאיות ותשתיות קריטיות, וכן הפעלת שלוחות אזוריות ובראשן חיזבאללה. בתרחיש של הסלמה רחבה ייתכנו גם ניסיונות לפעולות טרור וחבלה בתוך ישראל, שמטרתן בעיקר השפעה תודעתית וערעור תחושת הביטחון.
ממד נוסף הוא פגיעה בתשתיות אנרגיה וסחר עולמיות, לרבות מתקני נפט וגז במדינות המפרץ ושיבוש התנועה במיצר הורמוז, שדרכו עוברת חלק משמעותי מאספקת הנפט העולמית. בהקשר זה מוזכרת התקיפה ב־2019 נגד מתקני הנפט של Saudi Aramco בערב הסעודית, שהדגימה את יכולת איראן לפגוע בתשתיות אנרגיה בעלות השפעה גלובלית.
בסיכומו של דבר, ההערכה היא כי מלחמה בין ארה"ב לאיראן תתפתח למערכה אזורית ואף גלובלית מבוזרת, הנשענת על שילוב של כוח צבאי, פרוקסי, סייבר ולחץ כלכלי, כאשר מבחינת טהראן עצם ההישרדות והיכולת להתמיד בעימות ייחשבו להישג אסטרטגי מרכזי.
התרעות פיקוד העורף