כהנא ציין כי ההצלחה נזקפת במידה רבה למקצועיותם של צוותי הקרקע: "אנשים לא מבינים בכלל את המשמעות האחזקתית של להכין את חיל האוויר לכזה סוג של מלחמה". הוא תיאר כיצד כל המטוסים עברו "נוהל איכות" קפדני לקראת הטיסה הארוכה, והדגיש: "הפער האיכותי הכי גדול בין חיל האוויר הישראלי לחילות אוויר של אויבינו הוא באיכות של מערך האחזקה שלנו".
ציד סוללות הנ"מ ומערכות הקשר
נוסף על כך, הוא תיאר את המורכבות בסנכרון מאות כלי טיס באוויר במקביל, שכללו גם מטוסי ביון ומתדלקים. "דמיינו שכל מטוסי חיל האוויר שנמצאים בשמיים, יש להם איזו רשת אינטרא-נט פנימית, שאנחנו כל הזמן רואים איפה כל אחד ואחד מאיתנו נמצא", אמר, והסביר כי הרשת "עוזרת שלא נתנגש אחד בשני ושלא נירה בטעות אחד על השני".
כשנשאל על ידי המגישים אם היה רוצה להשתתף בגיחה בעצמו, הודה כהנא כי היה שמח לעשות זאת, אך הבהיר את רמת המיומנות והכשירות הנדרשת, שאינה מאפשרת חזרה ספונטנית לתא הטייס ללא אימונים שוטפים. "טיסה קרבית זו אומנות, וזה משהו מאוד-מאוד מקצועי ומאוד מסוכן. אם אתה לא מתאמן ומיומן, אז יכול להיות שאתה לא תמות כשאתה טס, אבל אתה לא תעשה את המשימה", סייג.
הוא סיכם את חוויית הטיסה בדרישה לקואורדינציה מוחלטת: "הכול זה כמו פסנתרנות, אתם צריכים פעם לשבת בקוקפיט של F-16, להבין שכל אצבע מהאצבעות של הידיים שלך עושה משהו, אתה מסתכל בו זמנית על מלא מסכים... אי אפשר לעשות את זה בלי להיות מאוד מיומן".