"הכבוד הערבי" עמד ביממות האחרונות פעם נוספת במבחן. כמו במערכות תש"ח, במבצע סיני ובמלחמת ששת הימים הוא ספג מהלומות קשות והלאומנות הערבית הגיעה לשפל בעקבות עימותים ישירים מול ישראל.
ביממה האחרונה ואפילו בשעות האחרונות ההשפלה הערבית גדולה הרבה יותר, והיא תוצאה של שילוב: חידלון מנהיגותי של ראשי מדינות המפרץ הערבי - מערב הסעודית, דרך מנהיגי קטאר, האמירויות, כווית ובחריין, ועד מצרים וירדן. איראן הפעילה נגד כל המדינות "פרוטקשן" בדיוק כמו פעולות הלקוחות מעולם הפשע.
זה החל לפני התקיפה הישראלית-אמריקאית כאשר מהפחד ניהלו מנהיגי המפרץ הערבי לובי מדיני ותקשורתי בעד המשטר באיראן ונגד מתקפה. הן חששו מהתגובה האיראנית כלפיהם. זה המשיך כאשר הן לא לקחו חלק בקואליציית התקיפה והותירו את העבודה לחיל האוויר הישראלי והאמריקאי.
מדינות המפרץ שספגו ביממות האחרונות טילים וכטב"מים בהיקפים עצומים מאיראן לא העלו בתגובה מטוס קרב אחד, וגם לא ירו פגז מרגמה או טיל לעבר האיראנים. הם יושבים מבוהלים וחסרי אונים.
החידלון האירופי הגיע לשיא
אבל הם לא היחידים. אירופה תידרש בקרוב לחשב מסלול מחדש. העובדה כי היא לא לקחה חלק בתקיפה לצד ארה"ב נבעה משיקולים פוליטיים בכל מדינה ומדינה באיחוד האירופי. אירופה שינתה את פניה בשנים האחרונות. ההגירה המסיבית מאפריקה וממדינות ערביות הובילה לשינוי דמוגרפי במספר מדינות באירופה ולשינויים תרבותיים ופוליטיים במדינות מפתח, שהמרכזיות שבהן הן צרפת, בלגיה, הולנד ואנגליה.
ארדואן הוא המפסיד הגדול
ביממות האחרונות צה"ל פועל בשתי זירות לחימה. הוא פעל ברמה הטקטית, אבל כבר עכשיו ברור כי המהלכים הללו ישפיעו ברמה האסטרטגית על העולם כולו וגם על הכבוד הערבי.
התרעות פיקוד העורף