הציוץ של מקרון שיקף מסגרת מדינית שנרקמה מאחורי הקלעים בימים האחרונים - מסגרת שנועדה לחבר בין הפסקת האש המיידית לבין הסדרה ארוכת טווח. לפי פרטי היוזמה, צרפת מבקשת להביא את הצדדים בתוך זמן קצר לשיחות ישירות, בסיוע צרפתי ואמריקאי, שבסופן תגובש הצהרה פוליטית מחייבת. במסגרת הזאת, לבנון תחזור ותאשר את מחויבותה לריבונות המדינה וליישום מלא של הסדרי הביטחון בדרום, ואילו ישראל תידרש לעצור את המערכה הנרחבת ולדון בנסיגה הדרגתית מאזורים שאליהם נכנסה. לאחר שמקרון פרסם את הציוץ, מי שתקף אתו על הדברים היה המנהיג ההולנדי, חירט וילדרס, שכתב לו על הצעתו לישראל להפסיק לתקוף בלבנון: "פחדן".
אלא שהמרכיב הרגיש והמשמעותי ביותר הוא הסעיף המדיני - ההסכמה הלבנונית להיכנס למסלול שיוביל להסכם אי-לוחמה קבוע מול ישראל, ובשלב מתקדם יותר גם להכרה הדדית. מבחינת פריז, זהו הניסיון להפוך את המשבר הנוכחי להזדמנות מדינית - לא רק עצירת אש, אלא שינוי יסודי ביחסים בין המדינות.
מבחינת לבנון, עצם ההסכמה לשיחות ישירות כבר נחשבת מהלך חריג וטעון מאוד מבית. ומבחינת ישראל, מדובר בפעם הראשונה מאז פרוץ המערכה שבה מונחת על השולחן יוזמה שמבקשת לחבר בין הסדר ביטחוני בדרום לבנון לבין יעד מדיני רחב הרבה יותר.
בינתיים ניכר הפער שבין הלכי הרוח בפריז ובירושלים. צרפת מציגה מסלול מדיני, עם שיחות ישירות, ייצוג לכל מרכיבי המערכת הלבנונית, אירוח בפריז וניסיון לייצר פריצת דרך היסטורית. בישראל, לעומת זאת, גוברת התחושה שהלחץ הצבאי הוא שיכתיב את התנאים - ושכל דיבור על הסדר חייב לעבור קודם דרך הכרעה מול חיזבאללה בשטח.
ועדיין, עצם העובדה שנשיא צרפת מדבר בפומבי על נכונות לבנונית לשיחות ישירות עם ישראל - ועל מוכנות צרפתית לארח אותן - מעידה שמשהו בתמונה האזורית מתחיל לזוז. השאלה כעת היא אם היוזמה הצרפתית תהפוך לערוץ ממשי, או שתיקבר תחת ההסלמה בשטח לפני שתגיע אפילו לשולחן הדיונים.
התרעות פיקוד העורף