בפתח השיחה התייחס מילשטיין לתקיפה האמריקאית באי ח'ארג. "מבחינתם התקיפה היא לא של אתרי נפט אלא בעיקר מתקנים צבאיים, וזה סוג של איתות". שכנותיה הערביות של איראן רואות את התמונה אחרת. לדבריו, "מדינות המפרץ שבועיים אחרי המלחמה חושפות שיניים אבל עדיין לא מורידות את הכפפות. מדינות כמו איחוד האמירויות ובחריין סופגות יותר מישראל ביומיום, רואים שם הרבה עוינות כלפי האיראנים אבל לא שבירה של מוסכמות, ולא יציאה אקטיבית כלפי איראן, לפחות לא גלויה".
"אם אצלנו יש ביטוי מאוס שנקרא: 'אסטרטגיית יציאה', במדינות המפרץ הוא מדובר בצורה משמעותית - איך מסיימים את האירוע?", אמר מילשטיין. "זה שונה מנקודת המבט הישראלית - הם לא מדברים על הפלת המשטר".
הוא סיפר כי הגיעו אמנם דיווחים על כך שאיחוד האמירויות וקטאר השתתפו בלחימה, למרות שהם הוכחשו על ידן. החתירה, לפחות בגלוי, היא לכיוון המעשה הדיפלומטי. הוא הסביר: "רואים מתווכות מסורתיות כמו עומאן, סעודיה ואפילו מצרים שנעלמה לנו מנסות לעבוד על מכניזם סיום. תמונת הסיום שלהם שונה מזו שלנו. מבחינתם, אם המשטר הזה מקוצץ כנפיים הוא יכול איכשהו לשרוד, ואפשר לדבר על סיום".
עם זאת מדינות המפרץ מסתכלות על הפעולה המשותפת של ארצות הברית וישראל. "כולם מעלים סימן שאלה גדול מה המשקל של הקול שלהם מול קולו של בנימין נתניהו. הם גילו כמה שיש להם השפעה על דונלד טראמפ, כנראה שלנתניהו יש השפעה דומה ואפילו גדולה משלהם".
ובזמן שבלבנון המתח בשיאו מילשטיין מסביר כי "חיזבאללה לא ממצמץ. האמירות של נעים קאסם הן על מלחמה קיומית, ואני מאמין לו. הם אומרים שהם לא נרתעים מהפגנת השרירים של צבא לבנון". הוא הצביע במקביל על מהלך דיפלומטי שתופס תאוצה. "וקטור שני מתחיל להתפתח ביוזמה של ג'וזף עאון הנשיא: 'בואו נדבר ישירות עם ישראל על הסדרה או על הפסקת אש''".
התרעות פיקוד העורף