"כנגד ארבעה בנים דיברה התורה", נכתב בהגדה של פסח, ובגזרת דרום לבנון מצאנו את ארבעת הבנים, שמייצגים את הפסיפס של החברה הישראלית "על מלא": צוות הטנק הישראלי בגדוד 52, חטיבה 401. ארבעה בנים שהפכו בלחימה יחד בעזה ובלבנון למשפחה גרעינית אמיתית.
התנאים קשים - המטרה ברורה
תנאי השטח במקום מורכבים ביותר ללחימה: שטח הררי גבוה, סבוך במיוחד, אדמה בוצית ובולדרים (כדורי אבן) גדולים המקשים על התנועה, ברגל וגם בטנק. לכל זה יש להוסיף את תנאי החורף שכללו השנה גשמים מרובים, טמפרטורות נושקות לאפס וערפל כבד ברוב ימי השבוע.
סג"מ נ' משתף על הפעילות ומספר: "בגדול, אנחנו כאן במשימת הגנה בגבול הצפון, בגזרת דרום לבנון, ונמצאים פה כדי לחזק את תושבי הצפון ולהגן עליהם". סמל ע' מוסיף כי חלק מהפעילות כוללת כניסה פנימה לאזור הכפרים הלבנוניים. לדברי סג"מ נ', כרגע אין הרבה חיכוך עם החיזבאללה או הלבנונים: "לרוב לא רואים הרבה, מאחר שכל התושבים הלבנונים התפנו. מדי פעם רואים דברים חשודים".
"עושים את מה שצריך"
למרות שלדבריהם, הם היו רוצים לפעול בהתקפה, כמו יתר יחידות צה"ל בגבול לבנון, הם פועלים במוטיבציה מלאה גם במשימת ההגנה הקדמית. "בסופו של יום נעשה גם התקפה, אבל כרגע אנחנו עושים את מה שצריך", הם אומרים.
כל הצוות, כמו רבים מהכוחות הלוחמים כעת בלבנון, צברו ימי לחימה רבים בעזה בטרם הגיעו ללחימה בלבנון. כאשר הם נדרשים להצביע על השוני באופי המשימה בדיני הלחימה בין הגזרות הם אומרים בפשטות: "זה שונה".
רב"ט נ' מנסה להסביר ואומר: "מבחינת התנאים, ומבחינת איך שהצבא נראה לפני ואיך שהוא נראה היום. אם מסתכלים בכלליות, בתקופה בעזה זו כבר הייתה אווירה אחרת. אנחנו הגענו יותר לקראת סוף הלחימה, וזה כבר היה בשלב שבו הרגישו, שיודעים יותר טוב מה עומד מולנו ומה עושים. אישית, אני מרגיש שפה בצפון הדברים קצת חוזרים לאחור, כאילו פחות מבינים מה קורה ומה נהיה".
סג"מ נ' מתייחס למורכבות של הלחימה בצפון, במיוחד בהתייחס לבוץ, הגשם והטמפרטורות שצנחו: "זה דורש יותר דאגה לאנשים, בין אם זה שלא יתקררו או שלא יסבלו מהיפותרמיה. אנחנו נלחמים בכל תנאי שצריך, ולא משנה מה מזג האוויר - אנחנו נלחמים ונמצאים איפה שצריך". סמל ע' מוסיף: "המורכבות מבחינת הטנק זה להימנע מהתחפרות בבוץ. לוודא שמערכות חשמל שעלולות להיפגע מהגשם לא נפגעות".
רב"ט נ', מתייחס גם הוא ללחימה, מהיבט אחר: "אני חושב שזה לא תמיד עניין של לפגוש אויב פיזית, במובן של לראות אויב בעיניים. זה גם הידיעה שאנחנו יכולים לצאת לאיזושהי משימה ולחטוף אש, או להיות כאן במוצב ושיירו עלינו. בסוף, האזור הזה, בגלל שהוא דליל יותר באזרחים, קל מאוד לראות לתוכו. כשהצבא שלנו נמצא פה, ויש את האזור הקדמי של לבנון, זו מלחמה שהיא בין צבאות - לא משהו שמערב אזרחים". סג"מ נ' מחזק את הדברים ואומר: "נפלו כאן כמה מרגמות בגזרה, אבל משהו קרוב אלינו לא היה".
פסיפס של החברה הישראלית בטנק אחד
הלוחמים, כך נראה לצופה מהצד הפכו למשפחה של ממש, כאשר הרקע השונה שהם מגיעים ממנו, אינו מקשה על החיבור אלא בדיוק להיפך - מחזק אותו במיוחד. "הפערים האלה נעלמים בשנייה. זה ממש לא משהו שבסוף עוצר אותך מלהתחבר לחבר שנמצא איתך", אומר סמל ע'.
ויש גם כמה דברים, שדווקא החיבור הזה בין מגזרים שונים, הופך את הצוות שלהם למיוחד ומאוחד. כך למשל, סמל ד' מספר כי היה רגיל להתענג על מנת עלי הגפן במנות הקרב. עד שיום אחד סמל ע' הביא את עלי הגפן שאימו מכינה בעבודת יד, עלי גפן שהם אחד מטעמי המטבח הדרוזי הגלילי. "מאותו רגע לא נכנס לטנק עלי הגפן של מנות הקרב, אלא רק מה שסמל ע' מביא בכל חזרה מחופשה מהבית מעשי ידי אימו" אומר סמל ד'.
גם במהלך חג הפסח, צוות הטנק של גדוד 52 בחטיבה 401 פועלים ליצור הגנה לאזרחי ישראל באחת הזירות המורכבות והמאתגרות ללחימה. בטנק הזה, שמייצג את ישראל האמיתית על כל גווניה נוצרה חברות אמיתית - ומכאן הם יודעים רק לנצח.
התרעות פיקוד העורף