חדד חמלניק עמדה על ההבדל המהותי בשיטת הפעולה בין הצדדים, וציינה כי בעוד שישראל פועלת באופן כירורגי, אצל האויב המגמה הפוכה. "אנחנו לא תוקפים אוכלוסייה. יש פה עניין מהותי משמעותי בהבדל בין איך שמתנהלת הלחימה פה ושם", הבהירה.
היא הסבירה כי המבנה הטכני של פצצת המצרר הופך אותה ליעילה פחות נגד מבנים מבוצרים, אך לקטלנית ומטרידה עבור הציבור הרחב: "הנזק יהיה יותר שטחי. לכן הסיכוי לייצר נזק משמעותי אם מדברים על מלחמה אל מול אתרים אסטרטגיים ברור שכל אתר אסטרטגי שהוא, יש לו מיגון ובנייה כזאת שצריך כנראה פצצה יותר משמעותית מאותה פצצה של כמה קילו כדי לייצר נזק אמיתי ומשמעותי לאותו אתר", אמרה.
עוד הוסיפה כי הפצצות הללו "יוצרות הרבה יותר נזק אבל הנזק עצמו יותר שטחי. הרבה נזק מהדף, מרסיסים אבל למשל כמעט ולא חודר קירות, בטח לא קירות ממוגנים".
אחת הנקודות המורכבות שעלו בראיון נוגעת לקושי ביירוט ראשי הקרב המתפצלים. חדד חמלניק הסבירה כי בזמן המעוף אין למערכות הטכנולוגיות יכולת להבחין בסוג הטיל. "עד שהטיל הזה לא מתפזר אין באמת דרך לדעת אם זה כזה או לא. למעט אם יש מידע מודיעיני, אבל המערכות הטכנולוגיות עצמן לא יכולות לדעת. הטיל עף במעוף בליסטי זהה לחלוטין", ציינה.
הקושי המרכזי מתעורר ברגע המפגש בין המיירט למטרה. לדבריה, "הקושי ביירוט שלהם הוא בעצם יצירת רצף הפיצוצים. מערכת יירוט מנסה לפוצץ את ראש, פוגשת את הטיל באוויר ומפעילה את ראש הקרב שלה כדי לפוצץ את ראש הקרב של הטיל שמגיע אליו. כשהוא מחולק להרבה ראשי קרב קטנים לא בהכרח ששרשרת הפיצוץ תפעיל את כולם ברצף".
המעבר הנוכחי לשימוש במצרר מסמל, לשיטתה, כניסה למודל של מלחמת התשה ארוכת טווח. "אנחנו רואים שיש הבנה של מלחמת התשה ובמלחמת התשה 'מה אני עושה לאוכלוסייה ואיך אני מפריע לשגרת היום' יותר מ'איך אני פוגע ספציפית באתר מאוד חשוב'", סיכמה.
היא חתמה את דבריה באבחנה כי איראן אימצה דפוסי פעולה של ארגוני גרילה: "תמיד אמרנו שאנחנו נלחמים עם ארגוני טרור. מלחמות עם מדינות נראות אחרת ואנחנו במלחמה עם מדינה שנלחמת כמו ארגון טרור".
התרעות פיקוד העורף