"הייתי בן חודשיים כשאבא שלי נהרג, כך שזיכרונות אין לי בכלל", הוא אומר. "סיפרו לי על אבא, על הדמות שלו. שהיה אדם נעים הליכות, מאוד חברותי, מאוד אהוב על כל הסביבה שלו. כמובן, גדלים גם לאור סיפורי הגבורה והקרבות. אבא היה נעדר בהתחלה, לאחר מכן הוכרז כחלל צה"ל שמקום קבורתו לא נודע. רק לקראת יום הולדת שנה שלי זוהה ונערכה הלוויה".
"הוא יצא למילואים כשהייתי בן חודש וחצי, אז אין סיפורים משותפים, אין חוויות משותפות. רק שמעתי שהוא מאוד שמח בי, שמח שנולד לו תינוק ושמיד ראו שאני מאוד דומה לו. אבא היה מהנדס. הוא נהרג כשהיה בעבודת הדוקטורט שלו בכימיה פיזיקלית. גם אני למדתי הנדסה. אומנם בכיוון אחר, הנדסת תעשייה וניהול, אבל אני זוכר את עצמי למשל בשלבים מסוימים בלימודים חושב שלו היה לי אבא דוקטור ויכולתי להיעזר בו, אז כמה הלימודים היו קלים ופשוטים יותר", הוא מספר.
וידר נשוי ליעל והם הורים לעשרה ילדים. "אלישיב היה החמישי מבין האחים. הוא היה בחור מאוד שקט, ויחד עם זה מאוד חברותי", מספר האב. "הוא היה דמות שעוזרת לכולם בכל מצב, עשה הכל בכזאת עדינות וצניעות. כל האחים היו גאים בו, ראו בו דמות להתייעצות, חבר לטיול משותף. הוא היה איש של טבע, עשה לכולנו חוויות משותפות, כמו למשל גלישת סנפלינג. מלכתחילה היה חשוב לו ללכת לקרבי. כל מה שקשור בנושאי מלחמה, סיפורי גבורה, סיפורי קרבות, מאוד עניין וסקרן אותו. הוא ראה הרבה סרטים בנושא וקרא הרבה סיפורים על מלחמת ישראל, דמויות של נופלים. אלישיב היה הראשון שהתגייס מבין ילדי המשפחה. כשפרצה המלחמה, כבר היו לנו שני בנים לוחמים".
"לפי התאריך העברי, הברית שלו הייתה יום אחד אחרי האזכרה של אבא, בערב חג סוכות. אני זוכר שכשעלינו לקבר של אבא, אז אמא שלי אמרה לי: 'אנחנו עכשיו באזכרה, אבל מחר, בעזרת השם, תתקיים הברית של דור ההמשך'. הסמיכות הזאת הייתה סוג של נחמה. בסופו של דבר, אלישיב נהרג באותו יום שבו נערכה הברית שלו, 22 שנה אחרי", הוא מספר.
אלישיב קבור בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. סבו בחלקה הצבאית בהר הזיתים. "היה לנו בינתיים יום הזיכרון אחד עם שני קברים", מספר וידר. "יש בדרך כלל ב-09:00 בבוקר טקס של הגדוד של אבא ביער השלום. אחריו היו נוסעים לחלקות הצבאיות. בדרך כלל, היינו נוסעים להר הזיתים. בשנה שעברה הייתי בטקס אזכרה של הגדוד של אבא שלי, ומשם נסעתי להר הרצל".
על הגעגועים לבנו הוא אומר: "אני הכי מתגעגע לטוב הלב של אלישיב, לנוכחות הכל כך שקטה והמשמעותית שלו. הוא השתדל לעשות טוב לכולם, בלי לעשות חשבונות. חשוב שאנשים ילמדו זאת ממנו. חשוב לי גם לומר שהאויבים שלנו אינם מבחינים בין ימין לשמאל ובין חילוני לדתי. יש בהם שנאה ורצון להשמיד את כולנו. עלינו להיות מאוחדים ולתת לדרג המדיני ולהנהגת מערכת הביטחון את הגיבוי והדחיפה לפעול כנגד האויבים עד למצב שבו יפסיקו לחשוב על האפשרות לפגוע בנו".