בריאיון חשוף ומרגש היא מספרת על הלוגיסטיקה שמאחורי השכול, על המתנדבים מחו"ל שמנשקים את אדמת נתב"ג בדרך לאריזת מנות קרב, ועל הילד עם הצרכים המיוחדים שלימד אותה שיעור במנהיגות דווקא בשיא התופת של השבעה באוקטובר.
"אבל האמת? אנחנו אלו שזוכים. עבורי זה השיעור הכי יפה שקיבלתי בצבא. כשאתה רואה ילד שבכלל לא אמור להתגייס, והוא בא ואומר: 'אני רוצה מדים, לא משנה מה המחיר, אל תביאו לי מסגרת' - זה גורם לנו להרגיש גאים. זו זכות לפקד על המערך הזה".
"בתקופת המלחמה היו רגעים שהיינו מתקשרים לרשויות בשתיים בלילה, אומרים להם: 'חבר'ה, המטוס נחת', ובשש בבוקר כבר היו אצלי מאות מתנדבים לאריזת מנות קרב וציוד קרמי".
"ברגע שהם שמעו שהמשימה היא בניית ארונות קבורה לחיילים שלנו, כולם נרתמו. הם בנו את הארונות האלה בידיים שלהם. פשוט הקמנו פס ייצור לארונות קבורה יחד עם משרד הביטחון. המתנדבים היו חלק בלתי נפרד מהדבר הנורא הזה".
"הוא התקשר אלינו בהתרגשות ובבכי, הודה לנו על הזכות שניתנה לו, שהמזרן שהוא ריפד בידיו שימש את החטופים בדרך הביתה. זה הגיע עד הפרט הקטן ביותר - שיהיה להם נוח לשבת אחרי כל מה שהם עברו".
"יש את פרויקט 'שראל', שפועל כבר 40 שנה. 70% מהם יהודים, אבל 30% הם לא יהודים - פשוט תומכי ישראל. מצרפת ומאנגליה מגיעים המון, והם הכי ציוניים שיש. יש אנשים שהם 'ריפיטרים', שכבר עשו את זה 30 פעמים. בקיץ האחרון היה לנו שיא של קבוצות נוער מצרפת, פרויקט שנקרא 'נאטי'. ההורים שולחים אותם לשבועיים בצה"ל כדי לקבל ציונות לנשמה, ובסוף הילדים האלה עושים עלייה ומתגייסים".
"באותו יום הוא שינה לי את התפיסה. הבנתי שכל בן אדם הוא עולם ומלואו, ושגם במלחמה אנחנו צריכים לדעת להכיל את כולם. ליאון גרם לי לפתוח את צה"ל למתנדבים מחדש. המסר שלי הוא שאנחנו כולנו שווים, ולכל אחד יש את מה שהוא טוב בו".
התרעות פיקוד העורף