פרויקט "מועצת השלום" ותוכנית טראמפ לניהול עתידה של רצועת עזה מגיעים לנקודת הכרעה. מצד אחד, ישראל ממשיכה להחזיק בשליטה נרחבת בשטח הרצועה ומבהירה כי פירוק חמאס מנשקו הוא תנאי מרכזי לכל הסדר עתידי. מצד שני, חמאס והפלגים הפלסטיניים מסרבים לדון בשלב זה בפירוז, ובמצרים גובר החשש כי המגעים סביב עתיד עזה יקרסו.
זמן קצר לאחר הפגישה עם נתניהו כינס מלאדנוב עיתונאים זרים במזרח ירושלים, והודה למעשה שהמתווה רחוק מאוד מהבטחותיו המקוריות. "הדלת לשיפור עתידה של עזה עדיין נעולה", אמר. "זה לא מה שהובטח לפלסטינים, וזה לא מה שהם ראויים לו". הוא ציין כי חמאס מחזק את אחיזתו ברצועה, מטיל מסים על האוכלוסייה ומשקם בהדרגה את יכולות המשילות וההכנסות שלו. לדבריו, אם המצב יימשך כך, "ייקח שנות דור לשקם את עזה".
חמאס, מצדו, מבין היטב את נקודת החולשה של המיזם הבינלאומי. כל עוד מיליארדי הדולרים לשיקום אינם זורמים, וכל עוד לא קם מנגנון שלטוני חלופי שמסוגל לפעול בשטח, מועצת השלום הופכת בעיניו לגוף מיותר - ואולי אף לאיום שיש לפרק. בשבועות האחרונים ניהל הארגון קמפיין נגד מלאדנוב בכלי תקשורת ערביים, בניסיון לערער את מעמדו ולדחוף אותו להתפטרות. התפטרות כזו הייתה מסמלת בפועל את קריסת הפרויקט.
מלאדנוב, לפי ההערכות, אינו ממהר לעזוב. התפטרות מצדו תהיה הודאה בכישלון, ובינתיים שולחיו אינם דורשים זאת ממנו. הוא גם עוקב אחר ההתפתחויות הפוליטיות בישראל, שבהן ייתכנו הכרעות בכנסת ושינויים בזירה הפנימית, ומבין כי מוקדם מבחינתו לסגור את הדלת.
בישראל מדגישים בשלב זה כי למרות ההפרות והמתיחות בשטח, חידוש לחימה רחבה בעזה אינו צפוי בטווח המיידי. גורמים ישראליים אומרים כי כל עוד הקשב הביטחוני והמדיני מופנה בעיקר לאיראן ולזירה הצפונית מול לבנון, ישראל אינה צפויה לפתוח מחדש במערכה רחבה ברצועה. עם זאת, בצה"ל כבר הוכנו לפני חודשים תוכניות אופרטיביות לחידוש הלחימה, אם הדרג המדיני יחליט על כך.
ישראל דורשת פירוז, חמאס מסרב - ומצרים מנסה למנוע פיצוץ
ישראל, לפי הדיווח, עומדת על כך שארגוני הטרור ברצועה יפורקו מנשקם. מנגד, הפלגים הפלסטיניים מתבצרים בסירוב וטוענים כי הנושא אינו עומד לדיון בשלב הנוכחי. מבחינתם, כל עוד אין שיקום ממשי, אין מנגנון אזרחי חלופי, ואין ערבויות ברורות לעתיד הרצועה - הדרישה לוותר על הנשק אינה ריאלית.
בקהיר, כך נראה, מגלים הבנה מסוימת לעמדה הפלסטינית. המצרים סבורים כי בהיעדר אופק שיקום, מנגנון אדמיניסטרטיבי מתפקד ומעורבות אמריקנית מלאה - שמופנית כעת בעיקר לזירות איראן ולבנון - הדיון על הנשק בשלב הזה עלול להיות חסר תוחלת ואף מסוכן. במקביל, מצרים דוחה רעיונות ישראליים להתחיל בשיקום החלק המזרחי של הרצועה בלבד, באזור "הקו הצהוב". בקהיר חוששים כי מהלך כזה ייצור בפועל "איים מבודדים" בתוך הרצועה, ינציח שליטה ביטחונית ישראלית ויקשה על הקמת מנגנון שלטוני אחיד.
כך נוצר המבוי הסתום: ישראל דורשת פירוז לפני התקדמות משמעותית; חמאס מסרב לדון בפירוז לפני שיקום והסדר פוליטי; מצרים חוששת מקריסת הרגיעה; והאמריקנים, שהיו אמורים לדחוף את המתווה קדימה, עסוקים בזירות בוערות אחרות.
התרעות פיקוד העורף