במרכז הפרשנות עומדת השאלה מה עשוי לגרום לתל אביב להסכים למהלך כזה. על פי הכותב, בדרג המדיני בישראל עדיין לא משוכנעים כי המשימה בלבנון הושלמה, ואף קיימת הערכה כי ישראל מהמרת על אפשרות לחזור ולהרחיב את מעגל העימותים, בין אם במקביל להסלמה מול איראן ובין אם בנפרד ממנה.
לפי אותם מקורות, ארצות הברית מעוניינת בשלב זה להתמקד במשא ומתן עם איראן, אך במקביל היא מנסה לייצר פריצת דרך בזירה הלבנונית באמצעות מגעים ישירים. המדינה הלבנונית, כך נטען, נגררת למסלול הזה אף שאין בידיה ערבויות ממשיות לכך שדרישותיה ייענו, בעיקר משום שאין לה אפשרויות חלופיות של ממש.
בטור נטען כי בלבנון יש מי שמזהירים מפני הכיוון הזה. לדבריהם, ביירות מציעה כיום ויתורים שבעבר נחשבו כמעט בלתי אפשריים, מבלי לקבל תמורה מעשית מלבד הבטחות אמריקאיות. הסיבה לכך, לפי הפרשנות, נעוצה ביחסי הכוחות הבעייתיים מבחינת לבנון, לצד היעדר מטרייה אזורית או בינלאומית שתספק לה גיבוי משמעותי.
גורם נוסף שמוזכר הוא רצונה של ישראל להימנע ממלחמת התשה נגד כוחותיה הנמצאים בשטח לבנון. בהקשר זה מפנים המקורות להדלפות חוזרות מתוך הדרג הצבאי הישראלי, שלפיהן אין אפשרות להשיג הישגים צבאיים נוספים בחזית הלבנונית, וכי הפתרון מצוי בפריצת דרך פוליטית. לטענתם, המשך התקיפות לא יפתור את האיום.
במקביל, המקורות מדגישים כי פירוק חיזבאללה מנשקו אינו מוגדר כיעד של המהלך הנוכחי. לדבריהם, המשמעות היא שהדרג הצבאי בישראל עשוי לרצות בהגעה להפסקת אש אמיתית, גם אם זו לא תותנה בנסיגה מיידית של ישראל משטחי לבנון.
לפי הפרשנות, תרחיש כזה עשוי להיות קשור לדרישה שלבנון תנקוט צעדים מעשיים ומוחשיים בסוגיית הנשק לפני מעבר לדיון בכל נושא אחר. מהלך כזה עשוי להתקדם במסגרת מסלול המשא ומתן בוושינגטון, אך הוא מעלה מיד שאלה רגישה במיוחד: כיצד ניתן יהיה לשכנע את חיזבאללה לקבל משוואה כזו.
בסיכום הטור נטען כי האפשרות הזו מעוררת שאלה קשה בנוגע לאינטרס הלבנוני. מבחינת לבנון, הסכם כזה עלול לא רק לקבע את הנוכחות הישראלית בשטחה בתמורה להבטחות נסיגה עתידיות שישראל לא בהכרח תקיים, אלא גם לסכן את היציבות הפנימית במדינה אם יינקטו צעדים נגדיים.
עם זאת, לפי "אל-נאשרה", המציאות הקשה היא שהיעדר החלופות ממשיך להכתיב את ההתנהלות הלבנונית. במילים אחרות, כל הצדדים לכודים במצב מורכב ומביך, שבו גם הסכמה להסדר וגם דחייתו עלולות לגבות מחיר כבד.