הם במילואים מ-28 בפברואר השנה. הם אמורים להיות במילואים בלבנון עד תחילת חודש יוני, ולאחר כמה ימים של התארגנות בבית ינסו לחזור לשגרת חייהם. בין החופה לריקודים, החבר׳ה מספרים על מה שקורה באמת בשטח. הדברים שהם מתארים רחוקים שנות אור ממה שיחידת דובר צה"ל ומפקדי צה"ל מציגים לציבור הישראלי.
"בזמן הפנוי במוצב אני לומד", אומר אחד הלוחמים, נשוי ואב לילדה שנולדה רק חודש לפני "שאגת הארי", ועכשיו היא כבר כמעט בת חמישה חודשים. את החודשים הראשונים שלה בחיים הוא ליווה בצפייה בסרטונים ובשיחות וידיאו עם האישה בבית.
"אף מעסיק או מנהל פרויקט לא מתלהב שבאמצע אתה תברח לו לחודשיים או ארבעה חודשי מילואים", אומר לוחם אחר.
הוותיקים בפלוגה באים בשקט ומספרים כי לא נעים להם מהחבר׳ה, אבל זהו - בפעם הבאה הם כבר לא יכולים לבוא שוב. הדברים חוזרים אצל כולם באותו סדר: "זה לא רק הגיל, החבר׳ה מדהימים, גם אפשר להסתדר עם המיטה הצרפתית והמזרן הדק. אבל האישה בבית כבר לא מצליחה להתמודד. הילדה הגדולה כבר מתבגרת והיא צריכה אבא בבית ולא בשלט רחוק דרך הטלפון".
"במקומות העבודה כבר רומזים שאי אפשר להמשיך בדרך הזאת וחייבים למצוא פתרון. והאמת שהם צודקים. אנחנו כבר לא ילדים, יש לנו התחייבות לא רק לעצמנו אלא למשפחה, לסביבה, לעבודה. אפילו אם אני רוצה לקחת חופש בקיץ עם האישה והילדים, אני לא יכול השנה, כי איזה פרצוף יש לי אחרי ארבעה וחצי חודשים של היעדרות לבקש עוד שבוע חופש?", אומר אחד הלוחמים הוותיקים.
"אתה יודע לתפוס הגנה במחסה. בתחילת המלחמה הציבו אותנו באזור הלולים של התרנגולות במושב מרגליות. כדי להימנע מפגיעה של הרחפנים היה הכי חשוב להסתיר את הכלים מתחת לסככות, ליצור את מקומות המסתור. אנחנו תפסנו בהתחלה מחסה בתוך הלולים, כאשר הרשתות של הלולים היו קיר מגן", אומר אחד מהם, ומוסיף: "אנחנו עכשיו יותר קדימה, ופשוט יודעים להיכנס למבנה למחסה. הבעיה היא כאשר אנחנו בשטח פתוח מחוץ למוצב - שם הדברים יותר מורכבים".
בשבועות האחרונים היו תאונות מטופשות שגרמו לפציעות של לוחמים. "האמר שנסע לאחור, ונהג מעייפות לא ראה שהוא פוגע בעץ ומפיל אותו על שני לוחמים מגולני. שניהם נפגעו בצורה מורכבת עם פגיעות ראש", מספר אחד הלוחמים. ולכל אחד מהם יש את סיפורי השחיקה וכמעט התאונה.
הלוחמים בפלוגה הם כל ארץ ישראל היפה. יש בה את מגוון הישראליות. החתן הוא תל אביבי, מנהל מסעדות. החברים הם מהצפון, מהדרום, מאיו"ש ומהמרכז. יש שם סטודנטים, אנשי רפואה, כלכלה, עובדי כפיים לצד מהנדסים בכירים. חובשי כיפות וחילוניים במשרה מלאה.
ברחבת הריקודים הם מפזזים בלי מחיצות ובלי דעות קדומות. הביחד שלהם הוא השלם שהפוליטיקאים מנסים מאז כינון הממשלה הנוכחית להרוס בכל דרך ובכל צורה. וכן, יש להם גם בטן מלאה על צה"ל. על הפיקוד העליון, על ההנהגה, שלדברי רבים מהם הצבא מנוהל על ידי פקידים מנותקים מצורכי השטח ומהדברים הקטנים שלהם הם זקוקים באמת.
חבר אחר אומר: "אפילו על המענקים והתגמולים עושים לנו חשבון. סטודנטים והחבר׳ה הצעירים, שעובדים על משכורות על בסיס שעות, מקבלים שכר זעום כבר ארבעה חודשים. הניתוק הזה בין הפיקוד הבכיר, בין הנהגת המדינה לבין האנשים, יוצר לכולנו את התחושה הקשה. זאת תחושה שפשוט מתעלמים מאיתנו. נקודה".
התרעות פיקוד העורף