כשבנימין נתניהו נכנס לראשונה ללשכת ראש הממשלה, התברר מיד שחזותו הזחוחה והבטוחה אינה אלא כיסוי שלא עומד במבחן התוצאה. נתניהו, שרצה להוכיח שהוא ראש ממשלה חזק, אישר לראש המוסד החדש והלא מנוסה דני יתום מבצע התנקשות בחאלד משעל בירדן.
כפי שהתברר בדיעבד, יתום לא ממש ידע לנהל מבצע מסוג זה, ובסופו של יום בחורינו הטובים מצאו את עצמם עצורים בשגרירות ישראל בעמאן. נתניהו, שנתקף חיל ורעדה, נענה בתיווכו של אפרים הלוי לעסקת השחרור ההזויה ביותר בתולדות ישראל, כשהסכים להחזיר לחיים את משעל הגוסס ולשחרר את אחמד יאסין מכלאו. תוצאות המהלך הזה מהדהדות עד היום: שוו בנפשכם את המזרח התיכון ואת רצועת עזה ללא משעל ויאסין. בהחלטה פזיזה אחת נתניהו סידר לנו את חמאסטן, ותוצאותיה - טפטוף לא נפסק של טילים והמשכו עופרת יצוקה, עמוד ענן וצוק איתן.
בעסקת שליט שחרר נתניהו רוצחים עם דם על הידיים שחלקם שבו מיד לפעולות טרור וגבו קורבנות נוספים. השחרור, שנבע משיקולי אלקטורט, העמיד את אבו מאזן וגישתו כנושאים ונותנים חלשים, והמריץ גם אותו לפעול בתקיפות בזירה המדינית. כל ילד פלסטיני הבין מיד כי בהתאם לתורת נתניהו - זה שלפני העסקה - הדרך להמשך היחסים עם היהודים היא אלימות וחטיפות.
האירוע הביטחוני הבא שבו "הצטיין" נתניהו היה מקרה חטיפת שלושת הנערים. זאת הייתה הזדמנות מצוינת עבורו להצטלם כמצביא האומה בעוד הוא ולשכתו מנהלים מרדף בגדה אחרי שני רוצחים כאילו מדובר בקרב על קו ברלב. פעולה שיכולה הייתה להתנהל ביתר תשומות ניהול על ידי אלוף הפיקוד הפכה לאירוע תקשורתי, שבו מר ביטחון מוכיח לעם את יכולתו לגור בבור שבקריה כשהוא מוקף יועצים ביטחוניים רמי דרג.
התרעות פיקוד העורף