ביום שאחרי, כשכבר ברור כי המערכה בצפון הסתיימה בהסכמה של שני הצדדים, ובעוד ששאלת המחיר ששילמה ישראל עבור החיסול המיוחס לה מרחפת מעל הראש - העדיפה ישראל ה"רשמית" לעצור את העימות במחיר שני הרוגים ושבעה פצועים.
שאלת המחדל, חוסר האחריות, או אי קריאת המפה כבר מרחפת. ובינתיים בישראל הדעות חלוקות באשר למחיר: האם מותם של שני החיילים מצדיק יציאה לעימות נרחב בצפון, שאף אחד לא יודע כיצד הוא יסתיים. הפוליטיקאים קוראים לזה "אחריות לאומית", בצה"ל קוראים לזה פחדנות ופגיעה בהרתעה.
בטבלת סף הכאב של המדינות אפשר לרשום תיקו. אף אחד לא ניצח כאן. ישראל פגעה בסיור למידה בשטח סוריה, בתגובה חיזבאללה פגע בסיור למידה בשטח ישראל. בתנ"ך קראו לזה עין תחת עין, שן תחת שן. לך תסביר לישראלים שככה עושים מלחמות בעידן המודרני, ושמעבר לגבול נמצא מנהיג ארגון שווה ערך שיש לו יכולות ויש לו לגיטימציה. טוב שהקשיבו לו, חבל שלא הבינו אותו נכון. לך תסביר למשפחות של רב סרן יוחאי קלנגל וסמל ראשון דור ניני ז"ל, שככה זה במלחמות. אין צדק, יש תוצאות וצריך לחיות איתן.
על תושבי הצפון להתעורר ולדרוש תשובות ופתרונות, לא מצה"ל אלא מאותם פוליטיקאים שעלו בשיירות בשבוע האחרון לצפון, כאלה שלא הראו את פרצופם באזור בשנתיים האחרונות. אותם פוליטיקאים חייבים להבין שהאחריות בידם. אם לא יבינו, כדאי להכין את וועדת החקירה הממלכתית ליום שאחרי מלחמת לבנון השלישית.
התרעות פיקוד העורף