״הרגע שבו עזבנו את עזה היה מוזר בעיני. לא הרגשתי שאנחנו זונחים את הדר, כי הגדוד עשה הכל כדי למצוא אותו בכל מחיר, והראיה לכך היא שהמשפחה הצליחה לערוך לו לוויה. עם זאת, הייתה לי תחושת החמצה. בסופו של דבר חזרנו לישראל והוא לא איתנו״.
בעודו מתאר את ההתלבטויות שליוו אותו לאחר המלחמה, קשה שלא לחשוב על תיאור המעשה שזיכה את חורש בצל״ש אלוף. ״הוא הראה במעשיו יוזמה, עוצמה נפשית ונכונות לבצע את תפקידיו ואף מעבר לכך, תוך סיכון אישי״, כך נכתב על ידי צה״ל. השיחה על העיטור מביכה את חורש והוא נע על כיסאו באי נוחות. ״לא נכנסתי למנהרה כדי לזכות בהערכה״, הוא מבהיר. ״לא חשבתי שניסיון למנוע חטיפה של חייל היא כזו פעולה הרואית. צה״ל מלמד אותנו על החשיבות של אי הפקרת לוחמים בשטח, אז זה מה שעשיתי״.
״אני חתום לעוד שנה, ולא שולל את האופציה להישאר גם לאחר מכן. תמיד ידעתי מה השפעתו של צה״ל על הגנת המדינה, אבל לאחר צוק איתן הידיעה הזאת התחדדה אפילו יותר״.
התרעות פיקוד העורף