ירושלים שלו: ההחלטה הגורלית שקיבלו מוטה גור ומשה דיין ב-67

הקרב מעורר המחלוקת על גבעת התחמושת, ההחלטה שלא לתחקר את מלחמת יום כיפור וההתנגדות למבצע אנטבה, הפרק השני בסדרה של ד"ר אורי מלשטיין העוסק בגנרל

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
מוטה גור (משמאל) עם אריק שרון (שלישי מימין)
מוטה גור (משמאל) עם אריק שרון (שלישי מימין) | צילום: במחנה
4
גלריה

בתודעה הלאומית יש שלושה מפקדי צה"ל שסיימו את מלחמת ששת הימים כמשחררי ירושלים: הרמטכ"ל דאז יצחק רבין, אלוף פיקוד המרכז עוזי נרקיס ומפקד חטיבת המילואים של הצנחנים, מוטה גור. משלושתם, האחרון היה הפופולרי מכולם: רבין נאלץ להתמודד עם גל השמועות שנשען על ההתמוטטות הנפשית שחווה בתקופת ההמתנה לפני פרוץ הקרבות; נרקיס איבד את תהילתו אחרי הכישלון של פעולת כראמה בירדן, פחות משנה לאחר המלחמה; ואילו מוטה גור נשאר עם “סע בן צור, סע" ו"הר הבית בידינו", שנשאו אותו עד לשכת הרמטכ"ל שבע שנים לאחר מכן.


בספרו האוטוביוגרפי כתב דיין שבנוגע לירושלים השאלה הייתה “לא אם לכבוש אותה אלא מתי ואיך" (עמוד 437). במהלך קונספירטיבי זה, שאפיין את דיין גם במבצע קדש וגם במלחמת יום כיפור, הסתמך שר הביטחון על הברית בינו לבין מוטה. דומה שדיין ראה במוטה תחליף לאריק שרון בכל הקשור לביצוע משימות ביטחוניות רגישות. ייתכן ששרון הפחיד אותו כמתחרה וכאדם לא צפוי שאי אפשר לסמוך עליו (עם זאת, במלחמת יום כיפור נאלץ דיין לקשור ברית עם שרון משום שהיה אחד משני המפקדים הבכירים בשטח ואולי גם משום שלא היה לו תחליף - מוטה שהה בארצות הברית כנספח צה"ל).


אז האם פרשת הר הצופים לא הייתה סיבה אלא תירוץ? ואולי גם הטעות המודיעינית הייתה תרגיל שנועד לשנות את מהלכי המטכ"ל והממשלה? מי שמחפש חיזוק לכך יוכל למצוא אותו בדמותו של אלי זעירא - רל"ש הרמטכ"ל דיין בשנות ה־50, ראש מערך האיסוף באמ"ן (והאחראי על האזנות לרדיו ועל תרגומן) בששת הימים וראש אמ"ן במלחמת יום כיפור. במילים אחרות: שלוש מלחמות, שלושה סימני שאלה מודיעיניים, אותו אדם.

אם מוטה כתב אמת בספרו, מדובר, לפחות, בנוהל קבלת החלטות איום ונורא, כפי שחזר על עצמו בשתי מלחמות לבנון, והוא גובל בקונספירציה. הדבר מלמד שמשהו היה רקוב בממלכת הביטחון של ישראל. אם אכמון וירון צודקים, הרי מוטה, שפרסם את ספרו כשהיה רמטכ"ל, התכוון לנכס לעצמו את תהילת שחרור ירושלים. כך או כך, מדובר בהתנהלות מעוררת שאלות.


אכמון דוחה את הביקורות על מוטה וטוען כי בתנאים הבלתי אפשריים כמעט שאליהם נקלע בירושלים הוא תפקד באופן מיטבי. עמוס ירון אומר שהכישורים הטקטיים של מוטה ושל בני דורו ממלחמת העצמאות היו חלשים, הם לא היו מקצוענים. אך הכושר האופרטיבי שלו היה מצוין והוא היה מנהיג. ירון דוחה את הביקורות על קרב גבעת התחמושת ואומר: “נלחמו שם כמו שצריך. היה קרב קשה, אך לא היה שום פתרון אחר. תמיד מפקדים אחדים לא מתפקדים, אך ככה זה בכל הקרבות. נכנסנו עם הראש בקיר לגבעת התחמושת כי חייבו אותנו לעשות זאת. אכן לא הערכנו שלחימת הירדנים תהיה כפי שהייתה. זה הלקח היחיד שלי מקרב גבעת התחמושת".

אכמון: “מוטה טלפן אלי בהתרגשות ואמר ששעתיים לפני כן טלפן אליו דיין והציע לו להיות סגנו של אלעזר. מוטה השיב לדיין: ‘השניים האלה לא יחרשו באותה מחרשה. אני רוצה להישאר בצבא. שלח אותי בתור נספח לוושינגטון. חשוב לי הפרק הבינלאומי'. מוטה אמר לדיין, כל החברים שלי אומרים לי שאני מטורף, אבל אני יודע שאם אהיה סגנו של דדו יהיה פיצוץ ולעולם לא אהיה רמטכ"ל. אני מעדיף לחכות. יש לי סבלנות". לפי אורי שמחוני, “אף אם אלעזר וטל ביקשו להיפטר ממוטה, דיין לא היה נותן להם לסלקו מצה"ל. הם היו קרובים מאוד".

פאצי מספק עוד דוגמה: “ב–1972 התפרסם דוח של הפנטגון האמריקאי שקבע שהסגסוגת שממנה מורכב נגמ"ש 113־M הופכת לחומר דליק מפגיעה של מטען חלול, עקב החום הכבד שנוצר. מוטה צייד את צה"ל ב–15 אלף נגמ"שים כאלה, ואחרי המבחן הראשון בשלום הגליל הורו בצה"ל להוציא את הנגמ"שים הללו משימוש. לו חקר את מלחמת יום כיפור היה מבין שהבעיה הייתה לא היעדר המודיעין אלא היעדר מוכנות, שגרם לצה"ל להפתיע את עצמו. כישוריו הנמוכים של מוטה וחוסר הבנתו במעשה הצבאי הביאו לכך שהוא יצר מחסום, שלא נפרץ עד היום, לחקר אותה מלחמה ולמידת השפעתה עד היום".

אבל אצל מוטה הכל היה תזמון, וכך יצא שהוא היה הרמטכ"ל באנטבה - מיתוס–על בשיח הישראלי. חקר עומק של המבצע מלמד שמוטה דווקא התנגד לו. הוא חזר בו לאחר שאנשי חיל האוויר "עבדו עליו" ו"הוכיחו לו", כביכול, שאין בעיה לנחות בשדה תעופה חשוך. מוטה גם הוביל את צה"ל למבצע ליטאני בדרום לבנון, לא בדיוק “הצלחה", על פי המפקד בשטח, אלוף פיקוד הצפון דאז, יאנוש בן גל, שמעיד כי “כישלון המבצע הוביל את צה"ל לתכנן מיד עם סיומו את מלחמת לבנון הראשונה".

מוטה גור השתחרר מצה"ל באפריל 1978, נכנס לעסקים ואחר כך גם לפוליטיקה. הלך למפלגת העבודה, תחילה נמנה עם מחנה פרס, אחר כך עבר אל רבין. כיהן כשר הבריאות בממשלת האחדות, אחר כך כשר בלי תיק ואז שב לכהן כח"כ. בביקורו בניו יורק ב–1983 התקשר מוטה לנספח צה"ל בוושינגטון, האלוף אורי שמחוני, וביקש להיפגש. “עליתי על השאטל", מספר שמחוני, “ואחרי 50 דקות הייתי בניו יורק. היה יום יפה ושוחחנו בהליכה בסנטרל פארק. אמרתי לו: ‘מוטה, כולם חשבו שאתה הולך עד הסוף ותהיה ראש ממשלה. מדוע נעצרת?'. ומוטה השיב: ‘הבנתי שהמחיר לא שווה את זה'". חלפו כמה שנים והמגמה כמעט השתנתה, כשבממשלת רבין ב–1992 כיהן כסגן שר הביטחון ונחשב למועמד המוביל לרשת את רבין בתפקידו. כפי שנכתב כאן בשבוע שעבר, בשלב מסוים הציע לו רבין את תפקיד שר הביטחון, ואילו מוטה, שהמחלה כבר פשתה בגופו, סירב. שלושה חודשים וחצי לפני שנרצח רבין, שאותו היה אמור לרשת, התאבד מוטה ביריית אקדח.

תגיות:
מלחמת ששת הימים
/
מוטה גור
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף