“סבא שלי היה גר ברחוב סמוך להיכן שאני חייתי בגרמניה בכל התקופה של ההכנות. והאמת ששמעתי על זה רק אחרי שהגעתי לגרמניה”, מודה סרן א’, קצין הנשק של אח”י רה”ב ונכד לניצולי שואה. “זו באמת סגירת מעגל לבוא לבית שלו בגרמניה עם כובע אחר, עם מדים, לבוא למקום שממנו הוא ברח לפני המלחמה. ואני חזרתי לשם בסיטואציה אחרת לגמרי. אחד הדברים שזכורים לי זה שההורים שלי הגיעו גם הם לגרמניה כשהייתי שם בעניין הצוללת. הלכנו יחד לבית של סבא שלי. חיפשתי שם גם את הקבר של סבתא רבתא שלי וזה היה מאוד מרגש. לחזור לאדמה שממנה סבי גורש, בזמן שאני הוזמנתי על ידי הגרמנים. תוסיף לזה את הרגע הכי מרגש בחיי, יציאה מבטן הצוללת כשהמשפחה שלי מחכה על הרציף. זו תחושת גאווה גדולה מאוד. באמת הרגע הכי מרגש בחיי”, סיכם סרן א’.