בכורדיסטן הוא גיבור לאומי. נשיא כורדיסטן האוטונומית היום, מסעוד ברזאני, היה קמ"ן שלו בקרב הנדרן. ראש הממשלה שם, נכרוואן אידריס ברזאני, הוא בנו של קצין האג"ם שלו באותו קרב. הממשל הכורדי שומר איתו על קשר באמצעות בכיר יהודי דובר עברית. הכירו את תא"ל בדימוס, צורי שינקין–שגיא.
צורי וצוותו הושאלו למוסד והעבירו קורס למפקדים כורדים. כחניך של אריק שרון תחקר צורי את הכורדים ביסודיות על האופן שבו הם נלחמים, על הצבא העיראקי ועל אזור המרד בכורדיסטן. “מתחקירים אלה גיבשתי תפיסת מלחמה חדשה שתתאים לשטח, ליכולות של הכורדים ולצורת המלחמה של העיראקים. התפיסה אמרה כך: בצבא העיראקי יש אוגדות שריון שאינני יכול לעמוד מולן. נחסום דרך חיונית של רכס בלתי עביר לשריון, נתכנן הגנה קונבנציונלית של לחימת חי"ר מבוססת על יכולות צליפה מעולות של הכורדים, עד למרחק של 800 מטר, ועל כושרם הגופני הגבוה. נבנה במדרון מערך קדמי ברוחב של 40 ק"מ עם מוצבים מחלקתיים וחיפוי הדדי וירי בכינון ישיר של תותחי לא רתע ומרגמות 81 ו–120 מ"מ. אמרתי לנמרודי ולמקי שיש לי תוכנית, בניתי שולחן חול של הגזרה בכורדיסטן ואימנתי אותם על פי התוכנית הזאת".
לפי אל"מ בדימוס יצחק (איני) עבאדי, שבעצמו היה שליח בכורדיסטן, “האיש המרכזי בכל הפרשה הכורדית, לכל אורך שנותיה, היה צורי. לפעולה הצבאית בהנדרן הייתה השפעה גדולה על מורל הכורדים ועל התייחסות הצבא העיראקי אליהם. זה היה שלב קריטי במרד".
אחרי איני נשלח ב–1969 אל"מ מיל' אלישע שלם, שבתיאום עם האיראנים היה עליו לעורר מחדש את המרד. האיראנים תכננו אז לקבוע בכוח את הגבול בינם לבין עיראק במרכז נהר שאט–אל–ערב. לפני כן כל הנהר היה בשטח עיראק. הם ביקשו להעסיק את צבא עיראק עם הכורדים. איש המוסד אז היה יוסף לונץ. אלישע: “הצענו להם להשתלט על סכר דוקן, על מנת לאיים בפתיחתו בהצפת בגדד ולפגוע בבתי הזיקוק בכרכוך. הם שיחקו איתנו משחק כפול: לכאורה עודדו אותנו לתכנן מבצע, אך בו זמנית ניהלו משא ומתן עם העיראקים. בינתיים, שיירת אוניות מלחמה איראניות ביצעה את משימתה, ללא תגובה עיראקית, והצורך בהבערת המרד ירד. סיירתי הרבה בהרים היפהפיים בכורדיסטן וחזרתי ארצה".
התרעות פיקוד העורף