דיין מתבסס בדבריו על מחקר בנושא מחבלים מתאבדים שנערך במועצה לביטחון לאומי בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, בתחילת שנות האלפיים. מטרת המחקר הייתה לבדוק אם יש קווי דמיון בין המחבלים הללו, מה המוטיבציה שלהם לבצע פיגועי התאבדות, ובמיוחד מה עשוי להרתיע אותם מלבצע את הפעולה הקטלנית. "הדבר המעניין היה שמה שהרתיע אותם יותר מכל זו המחשבה מה יקרה למשפחה שלהם", מספר דיין. "גירוש, מבחינתם, נחשב לחמור יותר מהריסת בתים, משום שזה עקר אותם מבית אביהם. גם אם מגרשים מחברון לעזה, אתה עדיין פליט. אלה לא אחיך, ואף אחד לא אוהב זרים, בטח לא מסכנים. לכן חמאס הקפיד שאותם מחבלים לא יראו את המשפחות בשבועות האחרונים לפני הפיגוע. אם המשפחה הייתה יודעת, לרוב זה לא היה קורה".
את המחקר ריכז אז פרופ’ אריאל מררי, שניהל את מחקר הטרור הפלסטיני במועצה לביטחון לאומי במשך שבע שנים. "היה צריך אז רעיון יצירתי איך לראיין מחבלים מתאבדים", נזכר דיין. "מתברר שאפשר היה לעשות את זה. אספנו את כל המחבלים שהלכו עם ההתאבדות עד הסוף. ממש לחצו על הכפתור או סובבו את המפתח, ומסיבה מסוימת זה לא קרה. לא לקחנו כאלה שהתחרטו ב־200 המטרים האחרונים. היו כ־20 מחבלים. ראיינו אותם בערבית, בשפת האם".
דיין מזהה את ההבדלים בין המחבלים של היום למחבלים של אז: "כיום גיל המחבלים צעיר יותר, הם פחות מכוונים על ידי ארגונים. הארגונים ברשות הפלסטינית נותנים את הרוח הגבית בהסתה וביחס הכללי. יש פחות שימוש בנשק, אף שזה יכול להשתנות. הרי אם אתה צריך מטען חבלה, אז זה לרוב יותר מאורגן. יש מי שדואג. אבל הרוח הבסיסית של להרוג יהודים לא השתנתה".
באשר למחקר ההוא, דיין מספר שהמסקנות הוסקו והוגשו למקבלי ההחלטות, אבל בינתיים הוא סיים את תפקידו במועצה לביטחון לאומי, האינתיפאדה דעכה, וגירוש משפחות המחבלים לא יצא לפועל. "היה אז קושי משפטי בגירוש, והוא קיים גם היום", אומר דיין. "אני חושב שבימים רגילים היינו אומרים 'המטרה לא מקדשת את האמצעים'. אבל כיום השיקול העיקרי הוא איזו הגנה אתה נותן לתושבים, וגירוש משפחות, מניסיוני והבנתי, הוא דבר שמשפיע על המחבל ומשפחתו. צריך לעשות מאמץ משפטי, כי בסופו של דבר יש שופטים בירושלים. לא נעשה דברים שמערכת המשפט תחליט שהם לא חוקיים. הנימוק שזה לא נותן לנו שם טוב בעולם - צריך לשקול אותו, אבל הוא לא העיקרי".
"אני דווקא חושב שזה לא בניגוד לאמנת ז'נווה", דיין משיב היום. "אמנת ז'נווה חלה על השטחים הכבושים, וישראל לא מסתכלת על זה כשטח כבוש. יש גם ויכוח ממי היא כבשה, בטח לא מהפלסטינים, אבל אני לא רוצה לרדת לפרטים למרות שצריך. באופן כללי חייבים לעשות מאמץ כדי למצוא את הדרך לגרש או להרוס בתים, ומאוד חשוב שזה יהיה מהר. אם עושים את זה אחרי שנה, אז הערך ההרתעתי יורד".
"אי אפשר לפסול את האפשרות. אני רק רוצה לומר שהזמן משחק לרעת הפלסטינים. זה לא תמיד היה נכון, אבל היום הנושא הפלסטיני הולך ויורד מסדר היום העולמי, ואפילו במדינות ערב הוא לא בין חמשת הנושאים הראשונים. נאיביות לחשוב שמדינה פלסטינית תהיה ורד הדמוקרטיה בין חוחי הטרור. אם היום היו מתקיימות בחירות, לדעתי חמאס היה מקבל יותר מ־80% מהקולות".
התרעות פיקוד העורף