התובעת הצבאית הראשית, עו"ד אל"מ שרון פנחס זגגי, אמרה בדיון כי "בימים האחרונים נאספו סרטונים נוספים שנשלחו למחלקה לזיהוי פלילי שמפריכים את הטענות כי החשוד היה נסער ונרגש. הסרטונים מלמדים על הלך רוח אחר ושופכים אור על האירוע. כמו כן הוצגו עדויות המפריכות את הטענה שהייתה הערכת מצב התרחיש של פיגוע". לאחר מכן התייחסה התובעת הצבאית לרגעים שאחרי הירי, בו הצדיק החייל את המעשה שלו ואמרה: "אחד הלוחמים סיפר כי חצי דקה לפני הירי אמר לו החשוד 'מה הוא עוד חי' ולאחר הירי החשוד אמר ללוחם אחר ולמ"פ 'דקרו את חבר שלי וניסו להרוג אותו אז גם לו מגיע למות'. בנוסף אמר למ"פ 'הוא חי וצריך למות' ובכל ההתנהלות הזו אם היה פועל מחשש למטען היה צריך החייל לענות למ"פ לשאלה 'למה עשית את זה?' הוא היה צריך להגיד בגלל החשש למטען".
לאחר מכן עברו הצדדים לדון בחששו של החייל ממטען על גופו של המחבל. התביעה הציגה בפני השופט את התנהגותו של החייל לאחר הירי, בו הוא נראה לוחץ ידיים לשני אזרחים. הדבר מפריך, לדבריה, את הטענה לחשש ממטען, שכן אם חשש היה אמור לפנות את הזירה ולא ללכת ללחוץ ידיים. החייל העיד בפני החוקרים כי הוא לא חשש ממטען רגעי ולא ידע לשים את האצבע על הנקודה בה עלה חשש ממטען, אלא חשש כי המחבל יבצע פיגוע מאוחר יותר במהלך עדלאידע שהייתה אמורה להתקיים באזור. בנקודה זו התערב השופט וביקש להתעכב על עדות ספציפית של המ"מ, שבחקירתו אמר כי גם הוא חשש ממטען בזירה. התביעה הבהירה כי המ"מ אומנם דיבר על חשש למטען, אך הביע חשש קל מאוד. השופט לא קיבל את "מדרג החששות" ורמז כי יש כאן עדות שלא ניתן להתעלם ממנה.
התובע הצבאי סא"ל אדורם ריגלר סיפר לשופט כי החשוד סובל מאבדן זיכרון לגבי מספר אירועים, בעיקר כאלה בהם הוא נשאל על האמירות שלו בחקירה כמו "המחבל היה צריך למות". לדברי סא"ל ריגלר, החשוד לא זוכר שאמר זאת בחקירה. בתביעה ייחסו לו "שיתוף פעולה באופן חלקי".
התרעות פיקוד העורף