הקבינט: "אסור שצה"ל יהפוך לכלי בידי הפוליטיקאים"

היום, במלאת שנה למותו של דגן, שכיהן בין היתר כראש המוסד והלך לעולמו בגיל 71 בתום מאבק במחלת הסרטן, ייערך במכללה האקדמית נתניה "כנס מאיר דגן לביטחון ואסטרטגיה 2017”. לצד סנה, יישאו דברים בכנס, בין היתר, גם אלוף (במיל’) דני יתום, לשעבר ראש המוסד, ואלוף (במיל’) עמוס גלעד, ראש המכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה.

“התגייסתי עם דגן באותו שבוע”, אומר יתום כעת. “עשינו הרבה תפקידים במקביל. מה שבלט אצלו היה אומץ הלב להגיד את דעתו, גם כשהיה בתפקיד מול דרג מדיני. יש חשיבות לכך שכל אחד בצבא יגיד את דעתו. אנחנו מכירים קצינים שמתכופפים אל מול שררה. דגן לא חשש מכך לעולם”.

“דגן הטביע חותם כראש מוסד, שזה תפקיד מאוד מרכזי”, מוסיף גלעד, ששירת בעבר, בין היתר, כראש חטיבת המחקר באמ"ן ומתאם פעולות הממשלה בשטחים. “הוא היה אדם שקול, נבון, אמיץ ונועז, וכל זאת נועד לשמור על הביטחון. הוא תרם מניסיונו במובן הרחב של המילה ולא התחבא, אלא עמד בחזית. הוא אמר לממשלה שזו ההערכה המקצועית שלו ושזו ההמלצה, ומכאן ברור שצריך לתת לדרג המדיני להחליט. הוא לא היסס לדחוף לצעדים מאוד נועזים מצד אחד ומצד שני לבלום הרפתקה מסוכנת”.

גלעד מזכיר בהקשר של דגן גם את תקיפת הכור הגרעיני בסוריה ב־2007, המיוחסת לחיל האוויר הישראלי, בזמן שאהוד אולמרט כיהן כראש ממשלה. “לפי מקורות זרים, הוסר מעל ישראל איום של יכולת גרעינית סורית, ומייחסים לדגן תפקיד מרכזי בעניין הזה”, הוא אומר.

למרות האוריינטציה הביטחונית הברורה של כל השלושה, במהלך השיחה מתברר כי הם מוטרדים לא רק מנושאים צבאיים במהותם, כמו הגרעין האיראני והתעצמות חיזבאללה וחמאס, אלא בעיקר מהתהליכים הפנימיים המתחוללים בישראל - ההתנערות של גורמים במפלגת השלטון מרעיון שתי המדינות והחשש ממדינה דו־לאומית, העמקת הקרע בעם וחוסר היכולת לנהל שיח נורמלי בין ימין לשמאל. “ישראל היא המדינה הכי חזקה מהים הכספי ועד גיברלטר, כך שהחוסן החברתי שלה חשוב מאוד, וזה אחד הנושאים החשובים שבהם יעסוק הכנס”, אומר סנה.

“שני האיומים העיקריים על ישראל בתקופה הזאת הם לדעתי לא צבאיים בכלל”, מוסיף יתום. “הראשון הוא הדיבורים על סיפוח השטחים בתקופה האחרונה, שבעיני הם מסוכנים מאוד. כי ישראל לא תספח רק שטח, אלא גם 2.8 מיליון פלסטינים, ותחדל להתקיים כמדינה יהודית ודמוקרטית. האיום השני הוא העמקת השסע בין ימין ושמאל. זו הייתה שנת שיא של חוסר סובלנות על רקע אידיאולוגי. גם המשפט של אלאור אזריה הדגיש את השסע בין הימין לבין השמאל והמרכז”.

נוסף לאיומים אלו, השלושה, כאמור, מוטרדים גם מהסכנות החיצוניות המוכרות. “כמובן, ישנה גם איראן, שממשיכה להיות מנוע לייצור טרור ולא ויתרה על יכולת גרעינית”, אומר יתום. “ההסכם בין איראן למעצמות מלא פרצות. חיזבאללה אומנם עסוק בסוריה, אבל כשהוא יתפנה משם, הוא יפנה שוב את הרקטות שלו לעבר ישראל, כמו גם חמאס, והעורף שוב יהיה חשוף. וכמובן, ישנו גם הטרור. אבל בראש ובראשונה חשוב לשמור על ישראל יהודית ודמוקרטית”.

“לא צריך לפחד מדבר, אך צריך להיות מודאגים”, מוסיף סנה. “המצב בעזה, מבחינת מים, חשמל ותעסוקה, הוא חמור ביותר. חמאס יכול לחדש את הירי, כדי למנוע את האיום על שלטונו. בירושלים אין נחישות להגיע לפתרון בנקודה הזאת - לא צבאי, לא מדיני ולא כלכלי. זו סיבה להיות מודאגים, כי סיר הלחץ הזה יופנה כלפינו”.

גלעד מותח בדבריו גם ביקורת מרומזת על הממשלה. “יש עמדה שלפיה אפשר לעשות שלום עם הערבים בלי הפלסטינים, אבל זה לא אפשרי בגלל דעת הקהל ברחוב הערבי”, הוא אומר. “יש מי שמתאר את אבו מאזן כחלש, אבל בלעדיו לא יהיה תיאום ביטחוני, שאת חשיבותו מכיר כל מי שמתעסק בביטחון. לא נספח, כי האמריקאים לא יסכימו. צעדי סיפוח מסכנים את ביטחון המדינה. אפשר להתעלם מתהליכים, אבל התהליכים פוגשים אותך. אבו מאזן הוא השותף של ישראל, ויכול להיות שאחריו לא יהיה כזה, אלא שלושה מנהיגים שיתחרו אחד בשני בקיצוניות נגד ישראל. להערכתי, האמריקאים מזהים כאן הזדמנות. מה יעשו פה, איזה החלטות נקבל - נראה בעתיד. מה שחשוב זה להיערך לקראת התהליך”.