במשך עשרות שנים הדחיקה שושנה חמיאל את הטראומה שעברה בנעוריה. רק אחרי שהבינה עד כמה ההדחקה הזו פגעה בה, החליטה סוף–סוף לדבר, לפתוח פרק חדש בחייה ולחשוף את הסוד שהסתירה מכולם.
את חמיאל פגשתי ביום האחרון לחופש הגדול. במשך 35 שנים היא הייתה מורה לאומנות. לפני ארבע שנים נאלצה לפרוש מטעמי בריאות. "פתאום התחלתי לסבול מכאבים בלתי מוסברים: בראש, בגב, בידיים וברגליים", היא מספרת. "מאוד אהבתי את העבודה שלי, מאוד הצלחתי בה, מאוד אהבתי את התלמידים. מקצוע ההוראה היה חלק בלתי נפרד מחיי. היה לי עצוב לעזוב, אבל הגוף פשוט לא עמד בזה. כל תחילת שנת לימודים אני מתגעגעת לבית הספר. אבל עשיתי לעצמי כלל: בשבוע הראשון ללימודים אני פשוט טסה לחו"ל כדי לא להרגיש את החוסר הזה".