בכל מקרה, תכונות רבות אחרות שחשובות לאיש צבא עלולות להיות לו לרועץ בניסיונותיו לכבוש את הזירה הפוליטית. רבים וטובים עשו לפני גנץ את המעבר מהצבא לפוליטיקה. חלקם בהצלחה, אחדים הגיעו לפסגה, אחרים כשלו כישלון חרוץ.
יחד עם גנץ יתמודדו בבחירות הקרובות הרמטכ”ל לשעבר משה (בוגי) יעלון, אשר כיהן כבר כשר הביטחון וכעת הקים מפלגה חדשה, וכן ראש אכ”א לשעבר, אורנה ברביבאי, שחברה ליש עתיד. למי שעשו כבר את המסלול הזה, המעבר הלא כל כך חלק מהזירה הצבאית לפוליטית, יש מה לומר להם. אולי אף להזהיר. ומה אנחנו, האזרחים, נרוויח מכך?
“בניגוד לאחרים, לי נדרשו 15 שנה מאז השחרור מהצבא ועד הכניסה לפוליטיקה”, נזכר השר לשעבר ואלוף פיקוד צפון לשעבר יוסי פלד. “ועדיין אני חושב שאין שום דמיון בין להיות קצין בכיר לחבר כנסת, שר ואפילו ראש ממשלה. ב־1996 ביבי נתניהו נבחר להיות ראש ממשלה והציעו לי להצטרף. הייתי שש שנים אחרי השחרור. זה מאוד החמיא לי, אבל אמרתי שאני לא מרגיש בשל. ב־1999 קרא לי ברק למשרד והציע לי להיות שר, בלי פריימריז. אמרתי שאני עדיין לא מכיר מספיק את החברה הישראלית כדי לקחת על עצמי את האחריות הזו. ב־2006 חרה לי איך נראתה מלחמת לבנון השנייה וקיבלתי החלטה להצטרף לליכוד. מצאתי עצמי חבר כנסת ושר ללא תיק בממשלתו של ביבי. אחרי שלוש וחצי שנים ביקשתי לסיים את תפקידי, הרגשתי שאני לא ממצה את עצמי. אומר בציניות שפיניתי מקום לטובים יותר”.
“חשוב שמי שמסיים את שירותו לא יחשוב שבגלל התפקידים הבכירים שעשה בצבא הוא כבר יכול להיות ראש ממשלה. להיות הרמטכ”ל הכי מבריק בעולם לא מספיק כדי להיות ראש ממשלה. צריך המון שפשוף, להבין מה זה פוליטיקה, מה זה קואליציה, אופוזיציה, דת ומדינה. הצבא והפוליטיקה הם מערכות שונות לגמרי”.
התרעות פיקוד העורף